קטגוריה: שיר של יום

בחנוכה כולנו מתפללים על ניסים ומלאים בתקווה ובציפיה לישועת השם | השיר הזה מוקדש באהבה לכל הממתינות.... כי בסוף כולנו ממתינות....כל אחת וההמתנה שלה!

את שומעת ורואה טיפות על החלון. ומודה, את גם קצת מתלהבת, כי הנה סוף סוף הגיעה תקופת הניקיון, תקופה בה הטיפות מנקות את החלון והאדמה מבלי שאת תעבדי קשה ותוציאי את הנשמה.

את איתה ביחסי אהבה שנאה. תלוי בתקופה, ביום ובשעה, פעם את אוהבת אותה נורא, ופעם את אפילו לא יכולה להסתכל עליה בתמונה, אבל היא תמיד בסוף מופיעה. מפציעה.

"תמיד את מספרת שאת לא מתעסקת עם חשבונות שמיים. אבל חיברת אחד ועוד אחד, ויצא לך שניים...."

יְנַסֵּר הַשֶּׁקֶט בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם שָׁקְטוּ כָּל קוֹלוֹת רִיב וּמָדוֹן גַּלֵּי הָאֶתֶר וּשְׁאוֹנָם נָדַם קוֹלָם כְּבַקָּרַת רוֹעֵה עֶדְרוֹ הָעוֹלָם נִדּוֹן.

"ונתתי לך כתר מלוכה, וחשפתי עצמי לפניך בוכה, מצליחה להתפלל את כל התפילות, מבעד לדמעות רואה רק עגלות..."

עִם חִבּוּר לְעַצְמִי, הַעֲמָקַת שָׁרָשִׁים עִם חִיּוּבִי וּשְׁלִילִי, עִם תִּקּוּן הַשְּׁבָרִים עִם הָרָצוֹן אֶת הַנֶּעֱלָמִים לְחַפֵּשׂ עִם הַיְּכֹלֶת עַל עַצְמִי לְהִתְאַפֵּס.

משהו שכתבתי כשסף הכאב עלה... וקצת הרגשתי שבא לי לבעוט בהכל. בכל הקבלות שקיבלתי בשנים האחרונות, בכל השיחות שעשיתי איתו.. ואז הבנתי, שאין לי לאן... וכמו ילדה קטנה רק ביקשתי שיחבק אותי כי עצוב לי ממש🥹

"היא נמצאת איתך מהבית ספר, חולקת איתך מקום מול הלוח הלבן, היא מסמנת לך לבוא, להיות בקרבתה. (רק בבקשה, לא בשורה ראשונה)"

"בֵּין עֲצֵי הַגַּן אֵחָבֵא, אֲחַפֵּשׂ מִסְתּוֹר לְרוּחַ הַיּוֹם תִּתְהַלֵּךְ, לִפְסִיעוֹתֶיךָ קַשּׁוּב אַיֶּכָּה? יְהַדְהֵד קוֹלְךָ, חֲתִירָה לִי תַּחְתֹּר קוֹרֵא לִי הַבַּיְתָה בַּחֲזָרָה לָשׁוּב...."