קטגוריה: שיר של יום

וכאחת פרפקציוניסטית, (הנה אני מודה) שאוהבת שהדברים והחיים שלה מתקתקים, 200 מ-100 על שעון, זה מורכב מאוד להכיל. אין מושלם בעולם. ואני מתמודדת עם האמרה, משפט, הצהרה הזאת, כבר מהיום שנולדתי, כי בואו, להיות נכה שיושבת בכיסא גלגלים, זה לא מושלם!

"עזור לנו לבוא בלב נקי עם עוגת גבינה הכי ענקי. והעיקר תורה בלבבי אתה אבי, מלכי ובוראי..."

49 יום שההתרגשות בשיאה, אנחנו, הבנות, בגלל החלבי ומוצרי הגבינה, שמוגשים בסעודה, (פסטה מוקרמת או אולי פשטידה? נא להחליף מתכונים בבקשה...) והבנים בזכות התורה הקדושה (סתם. כולנו מתרגשות מאותה הסיבה)

 וְעַכְשָׁו לְאַט לְאַט, פִּקְחוּ עֵינְיכֶם בָּנִים וּבָנוֹת    תַּם הַסִּיּוּר הַמֻּדְרָךְ בְּמַמְלֶכֶת הַדִּמְיוֹנוֹת הַבִּיטוּ בַּתְּהוֹם הַפְּעוּרָה שֶׁבֵּין הַמָּצוּי לָרָצוּי חַפְּשׂוּ אֶת מִלּוֹת הָרִפּוּי לַלֵּב הֶחָצוּי

"תמיד תזכרי שהגלגל מסתובב לו. אז גם אם עכשיו אין לך כוח, ובאלך רק לשכוח, לצרוח או פשוט לברוח (לים, למדבר ליער או לכפר) לא משנה לאן תזכרי שיבוא יום שאת תיסעי בכביש הראשי, הידוע והמוכר....,

מַבִּיט בַּמְּדוּרָה וּשְׂפָתַי רוֹחֲשׁוֹת תְּפִלָּה אֱלֹקַי, זְכוֹר לָנוּ זְכוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַהִלּוּלָה עֲשֵׂה לְמַעַן בָּאֵי בָּאֵשׁ עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶךָ כְּאֵשׁ תִּבְעַר יַעַר נְקֹם נִקְמַת עַמֶּךָ

זה סיפור על מדרגות, שמשביתות לי שמחות וחגיגות, ולא, זה לא הגיוני ולא יכול לקרות לעשות אפליית מדרגות על אוכלוסיות נכות, ברוך בורא הרמפות והמעליות.

"העוול זועק לשמיים ראויים המורים של ילדי ישראל להרוויח פי כפל כפליים הם עוסקים ביקר מכל בילדים של כולנו בילדים שלכם...."

"אתן תחליטו איך באלכן לקרוא לאנשים, נשים וילדים כמוני מהיום, אבל שתקראו להם אשמח אם תזכרו את הטקסט הזה פתאום..."

אוֹתִיּוֹת, אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בַּאֲוִיר הֶבֶל פֶּה, הֶבֶל הֲבָלִים. עֲשָׂרָה קַבִּין שֶׁל שִׂיחָה... וְלִפְעָמִים פָּשׁוּט נִגְמָרוֹת הַמִּלִּים.