חג השבועות, אנחנו כבר באות…. | אפרת קופמן

49 יום אנחנו מחכות לו.

49 יום אנחנו סופרות, מתי הוא כבר מגיע.

49 יום אנחנו מזכירות אותו.

49 יום שאנחנו מצפות לראות אותו מפציע.

(נו, הצלחתן לנחש על מה אני מדברת?)

49 יום שאנחנו מברכות עליו.

49 יום שכוללים בהם 3 חגים שונים.

49 יום שמתחילים בניקוי, ביעור ושריפה,

49 יום כדי שנגיע אליו הכי טהורים

(ממש עושים ניקוי ושפשוף יסודי)

49 יום שהם כמו ספירת הגומר בעוצמה,

שלפני החתונה של אחותך, שלך או של החברה הטובה

(לפחות עיצבת את הטבלה יפה ומושקע?)

49 יום של הכנות וצפייה.

49 יום של המתנה,

ולא לאוטובוס בתחנה,

וגם לא להזמנה שהזמנת במסעדה

(מצטערת, אני רעבה…)

49 יום שההתרגשות בשיאה,

אנחנו, הבנות, בגלל החלבי ומוצרי הגבינה, שמוגשים בסעודה,

(פסטה מוקרמת או אולי פשטידה? נא להחליף מתכונים בבקשה…)

והבנים בזכות התורה הקדושה

(סתם. כולנו מתרגשות מאותה הסיבה)

49 יום, שהם:

7 שבועות שלמים של הכנה

49 יום שמתוכם נשאר לנו,

7 ימים עד שנגיע ליום המיוחל,

ליום המרגש,

ליום החלבי,

ליום הקדוש,

ליום המסוגל

ליום שהוא מסיבה לכל איש ואישה.

(רק תאכל!)

49 יום,

אמן ונדע לנצל את היום ה-50,

למשהו אדיר, מעצים ורציני,

וכמובן גם עשיר, טעים וצבעוני

(למרות שמאכלי החלב הם בצבע לבן, אבל אני מאמינה בכן!)

49 יום הוא מתקרב!

עכשיו כבר הבנתן על מה אני מדברת,

עכשיו הכל משתלב ומתערבב?

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

חודש של בשורות טובות דרוש חמצן ללב אִמָּא נֶהְדֶּרֶת | דסי זייבלד דֶּרֶךְ | לאה הורביץ רָצִים לַשָּׁמַיִם | עִדִּית לִיכְטֶנְפֵלְד