קטגוריה: דסי זייבלד בגובה העיניים

"חזרתי לסלון עם כוס קפה ועוגה מפנקת, והפעם עם מטרה אחרת לגמרי. לאפשר להם להגיד את הדעות שלהם כדי להיות, כדי לקבל את הכבוד על הדעה החכמה (גם אם אני לא מסכימה לה)  על הדרך המכובדת שהם אומרים אותה, על זה שהם מכבדים דעות של אחרים גם אם כרגע הם חושבים אחרת וכל ההתייחסות לדיון ולשיחה שינתה פאזה..."

חשבתי שעד הגיל הזה - המטבח שלי יהיה נוח ומשופץ ולא בכל פעם שאני צריכה להוציא את הסיר הגדול אני אצטרך לעשות פילאטיס לתוך הארון. חשבתי שכבר כולם יהיו נשואים ומחלקת פצפצים של נכדים כמו פופקורן מתוק תפעל פה במרץ.

"נכנסנו לרכבל ורוד ויפה שהתחיל לטפס על הר ירוק ורענן. מזל שהיינו נחמדים אל עצמנו כי בחוץ לא ראינו כלום גם משום ש זגוגיות הרכבל היו מלאות טיפות, וגם כי עננים נמוכים רכבו על מה שנקרא נוף והם היו הנוף שלנו. בגדול אני יכולה להאמין שיש שם נוף יפה, פעם אני אחזור לראות אותו בלי נדר...."

"החלטתי לעשות גם רשימת מתנות, שאם מישהו - למשל השם - או מישו אחר, רוצה לפנק אותי, הוא יוכל לבחור מתוך הרשימה הזאת ולשמח את ליבי..."

מי לא נחלה הצלחה וגם כישלונות רבים בדרך לעוגת הגבינה האפויה, הגבוהה, הטעימה והנכספת? דסי זייבלד עם תיעוד מדוייק מוועידת הלחימה לפני העוגה שכל שנה (מי יותר ומי פחות) מבטיחה לצאת הכי טובה...

"יש לפעמים שהעומס מכריע אותי וכל כמה שיגידו לי: 'מההה, אבל זה טובבב'... ו'זה ברכההה העומס הזה' - אני מהנהנת ובלב אני פשוט מתפללת להשם ,שהוא אדון כל הברכות, שיחלק לי את הברכה הזו לחלקים יותר הגיוניים..."

"ואז נפלה לי ערימה של אסימונים במוח (אני משערת שאתם זוכרים מה זה אסימונים...) כי בסוף אם הוא רובוט, וחסר רגש ומה שאני צריכה ממנו זה חלק טכני, לא קרה שום אסון אם דיברתי איתו באופן טכני, זה לא אומר עלי שהפכתי לאדם טכני חסר רגשות..."

"הצבעתי, ואמרתי למורה שיש ליד ספתא שלי משו דומה, ושאם היא רוצה, אקטוף ואביא. משום שלא היה תחליף הולם להצעה שלי, זכיתי בהנדבות במכירה הפומבית בקריאה ראשונה, והחוק עבר..."

"אבל גם את העצמאות שכלכך רצינו שהם ייקחו אנחנו רוצים בגבולות השליטה שלנו (!) וכשזה מתפזר לנו בלי שליטה, כמו שריפות ענק אנחנו נבהלים. ובסופו של עניין, בסך הכל, ולא אני לא מקטינה בכלל, מה שקורה לפעמים זה שהתהליך הזה של העצמאות שלהם, המנטלית או הרגשית או השלימו לעצמכם את המתאים - פשוט עוברת כמה גלגולים וטלטלות עד שמשהו מתייצב.."

"היינו שמים בשקיות מסטיקים עלמה, ובזוקה ובמבה של אוסם, ואיזה סוכריה מבן חמו המכולת. לפעמים אפילו כתבנו להם מכתב או ציור, כדי שישמחו. ובבוקר שושנה הגננת אספה את הפעקלאך, ארזה בשקית גדולה ושלחה למישו שלקח אותם לבסיס של החיילים. או למוצבים בגבול..."