קטגוריה: שיר של יום

עִם חִבּוּר לְעַצְמִי, הַעֲמָקַת שָׁרָשִׁים עִם חִיּוּבִי וּשְׁלִילִי, עִם תִּקּוּן הַשְּׁבָרִים עִם הָרָצוֹן אֶת הַנֶּעֱלָמִים לְחַפֵּשׂ עִם הַיְּכֹלֶת עַל עַצְמִי לְהִתְאַפֵּס.

משהו שכתבתי כשסף הכאב עלה... וקצת הרגשתי שבא לי לבעוט בהכל. בכל הקבלות שקיבלתי בשנים האחרונות, בכל השיחות שעשיתי איתו.. ואז הבנתי, שאין לי לאן... וכמו ילדה קטנה רק ביקשתי שיחבק אותי כי עצוב לי ממש🥹

"היא נמצאת איתך מהבית ספר, חולקת איתך מקום מול הלוח הלבן, היא מסמנת לך לבוא, להיות בקרבתה. (רק בבקשה, לא בשורה ראשונה)"

"בֵּין עֲצֵי הַגַּן אֵחָבֵא, אֲחַפֵּשׂ מִסְתּוֹר לְרוּחַ הַיּוֹם תִּתְהַלֵּךְ, לִפְסִיעוֹתֶיךָ קַשּׁוּב אַיֶּכָּה? יְהַדְהֵד קוֹלְךָ, חֲתִירָה לִי תַּחְתֹּר קוֹרֵא לִי הַבַּיְתָה בַּחֲזָרָה לָשׁוּב...."

"אולי הם מפחדים ממני? חושבים שאני עוף מוזר וזר, בכל זאת אדם שמתגלגל ולא הולך לא רואים כל יום, זה מפחיד, זה מתסבך, זה מכוער..."

ויום אחד תבינו - שניגבתי דמעות ומרחתי חיוך - הכל היה בשבילכם רגע אחד של לב שבור - שצריך את ליבי השלם

כמה מילים מהלב: זהו השיר הראשון שכתבתי, כשעברו 4 חודשים והיה נראה שכולם התקדמו. אף אחד לא זכר שילדתי, שגרה לא מבורכת. כל התסמינים של אישה אחרי לידה ואין טיפה של כח סבל, כי אין בשביל מה...

מה זה נורמלי? אני באמת שואלת, כי היה לי לא מזמן דיון סוער עם חברה, שנורמלי זה לא מה שאת עושה, זה איך את מרגישה, עם עצמך, בתוכך, ביחס לסביבה. אז כל תשובה, מסקנה או תובנה תתקבל בברכה.

ואז יש רגע אחד של שקט, תינוק יוצא באלם קול ועלבון. והבכי שלך מטלטל בכאב, ורועם מתוככי ליבך והגרון.

הַלְּוַאי וּבְיוֹם הֻלַּדְתְּךָ לֹא נֵשֵׁב בַּעֲלָטָה לְאוֹר נֵרוֹת אוֹר חָדָשׁ יִזְרַח מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה וְהָעוֹלָם אָז יָאִיר בְּאוֹר יְקָרוֹת.