קטגוריה: פרשת השבוע

מַה יָּפוּ פְּעָמַיִךְ, הֲלִיכוֹת בֵּיתֵךְ בְּדֶרֶךְ אֱמוּנָה תִּבְחָרִי, תַּגְבִּיהִי מַבָּטֵךְ בְּחָכְמָה תִּבְנִי בַיִת, בְּבִינָתֵךְ הַיְתֵרָה עָנָן קָשׁוּר לְאָהֳלֵךְ, שְׁכִינָה שׁוֹרָה.

וְהוּא יִסְלֹל לְךָ דֶּרֶך, יוֹבִיל אַחֲרָיו יַהֲפֹךְ בִּשְׁבִילְךָ כָּל עָקֹב לְמִישׁוֹר וְהוּא יִשְׁמָרְךָ מִנָּחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב קְצָווֹת אֶרֶץ וְשָׁמַיִם יְחַבֵּר וְיִקְשֹׁר.

"כאשר ביקר אצלו רבי אלימלך מליזסק, שכנע אותו שישכב קצת במיטה וישן. כאשר הוא נרדם סגר רבי אלימלך את החלון, כיסה אותו בשמיכה והניח לו לישון עד למחרת בבוקר...."

"לא פעם נשמעת הבקשה 'הייתי רוצה שתדברי איתה, אבל שזה יקרה איכשהו באופן אורגני, היא לא רוצה להגיע לטיפול'..."

"הרבה פעמים אנחנו מכלילים רע יותר ממה שאנחנו מוכנים להכליל טוב. הדברים באים לידי ביטוי גם במובן האישי - יותר אנשים חוששים שאולי יקרה להם משהו רע..."

"כהורים, יש בנו רצון עז למנוע מהילדים שלנו עוגמת נפש וסבל. אם רק היינו יכולים היינו מונעים מהם כל קושי אפשרי. רובנו עושים זאת עד כמה שאפשר. אך לעיתים צריך לשחרר, לתת לילדים ללמוד להתמודד עם התוצאות מבלי שנתערב כדי לשפר אותן..."

בדרך כלל אנו מוצאים שהתורה מדריכה אותנו שאדם צריך להיות ענו ושפל רוח, אך יש מקרה אחד בו התורה מצווה עלינו לא לדבוק בענווה אלא להפך, לצאת בגאון ולספר לעולם את אוצרותינו

​מִקְצֵה הָהָר נָפַלְנוּ לְבוֹר אָפֵל מֵאוֹרוֹת גְּבוֹהִים לְאוֹרוֹת עֲרָפֶל בְּשִׁגְרַת הַחֻלִּין, בַּדִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים אֱלוֹקִים מָצָאנוּ בַּפְּרָטִים הַקְּטַנִּים.

עוֹף לֹא פָּרַח לֹא דִּבֵּר אִישׁ אוֹפַנִּים עָמְדוּ וְהָיָה הָעוֹלָם מַחֲרִישׁ

תֹּף וּמָחוֹל, מִנִּים וְעוּגָב טִפְטוּף הַגֶּשֶׁם, צִרְצוּר הֶחָגָב עֶרְגַּת אַיָּל, פִּכְפּוּךְ נְחָלִים סָבְתָא קוֹרֵאת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים.