ילד מפורק/ אביגיל וענונו

אני רואה אותך

ילד מפורק.

אני רואה אותך בועט בקיר,

בכורסה.

אני רואה אותך בורח

ואז חוזר חזרה.

אני רואה אותך צורח,

לשחקים.

הם לא מבינים,

– אתה מנפץ מנורה.

שיבינו, שגם ילדים הם רציניים.

אני רואה מסביבך

מבוגרים המומים.

אני רוצה שתדע,

שאני יודעת אותך.

אני שומעת אותי, ילדה.

אני שומעת את יללתך

את הבכי הניגר,

אני שומעת את גרונך ניחר

שאריות, אולי מהלילה

של מה שלא נגמר.

אתה מוצא את הדרך להרגע.

לברוח ולהשאיר את השער נעול.

אתה מוצא את הדרך

להיות מבוגר

בתוך ילד שבוי.

אתה נושם לרווחה

כאבי הוריך,

אבל לא סולח

על גדיעת תמימותך.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

תיעול כעסים חזרה בתשובה-תהליך רגשי או שכלי? טיפוסים: כזה 'טיפוס' מה כבר אמרתי?! מכירות את הימים האלה שהכל נופל לנו מהידיים? מן תחושה מצטברת כזו של כשלון? "לנטוש את הנטישה" על חרדת נטישה והפחד מקשר רגשי קרוב / הפסיכולוגית אביגיל מירוז