מה הצעד הבא שלך?
השליחות הגדולה של חייך
האם חשבת פעם, איך אנשים הקימו אמפריות? איך מפעלים ענקיים כמו למשל, עזר מציון, קמו רק מחזון של אדם אחד? הסוד הקטן שעומד מאחורי דברים גדולים
לפעמים עולה בך המחשבה: "אז מה באתי לעשות כאן בעולם, מה השליחות המיוחדת שלי", ואת מרגישה כל כך קטנה ליד המילה הענקית הזו "שליחות"…
אני זוכרת ששמעתי פעם סיפור על הסטייפלר זי"ע, שכאשר היה בסיביר, היה עליו לעשות תורנות לילה בערב שבת. לכל האסירים היה רק מעיל אחד, ששימש את השומר התורן. כאשר הגיע הסטייפלר לשמירה גילה כי המעיל תלוי על עץ. המעיל – שהיווה בעצם את האפשרות היחידה לשרוד את הלילה הקפוא בסיביר, היה מונח בצורה שלא אפשר היה לקחת אותו מן העץ בשבת.
מה עושים? הרי פיקוח נפש דוחה שבת, והרי ברור שזה פיקוח נפש. "נכון." החליט הסטייפלר, "זה באמת פיקוח נפש, ופיקוח נפש דוחה שבת. אבל כרגע אני לא במצב פיקוח נפש, אז אחכה חמש דקות, ואז כאשר אהיה במצב פיקוח נפש –
אקח את המעיל." סופו של מעשה, שהלילה עבר, והמעיל נותר תלוי על העץ…
כיצד קרה הדבר? משום שאחרי חמש הדקות, הסטייפלר החליט שהוא יכול לעבור עוד חמש דקות, ולאחריהן עוד חמש דקות… כך עד שעבר הלילה.
סוד ההצלחה
הרבה נשים גדולות שהקימו פרוייקטים מרשימים, נשאלו איך הצליחו לעשות דברים גדולים כל כך. תשובתן היתה: המשימה שלנו הייתה רק להצליח ביעד ליום הנוכחי. כלומר, המחשבות שלנו לא היו מרוכזות ביעד הענק, החזון הגדול והמרשים, משום שאז נרגיש שהוא גדול עלינו בהרבה מידות, אלא ביעד הקטן. לכל יום המשימה המוגבלת שלו, ואותה יש באפשרותינו לבצע. וזה מה שנקרא טיפה לטיפה מצטרפת.
משימות גדולות ויעדים מרשימים, בנויים מאלפי צעדים קטנים. אחרי שהגדרנו את היעד הסופי, שגדול בכמה מידות, נתמקד רק בצעד הבא – אותו אנו יכולות לעשות. מה שיביא אותנו בעז"ה רחוק.
אז מה היעד שלך?
כשאת נינוחה על הספה, עצמי את העיניים לכמה דקות, לאן מביא אותך הדימיון שלך? מה החלום האמיתי שלך, כזה פנימי, עמוק ומשמעותי, שמצליח לרגש אותך מבפנים, ולמלא אותך בכוחות ובעוצמות?
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
