הילדה השופטת
בשבוע שעבר סיפרנו על שרה, שמאוכזבת מאמא שלה, ועל הילדה הקטנה שבפנים, זו בגובה מטר, ששולטת ברגשותינו ומחזיקה במושכות חיינו.
הגענו אז לתובנה כי התסכולים הגדולים של חיינו נובעים הרבה פעמים מן הפער בין המבט הילדותי, האנוכי, והמוגבל של אותה ילדה, לבין מציאות החיים.
אז איך משנים את המבט הילדותי (ולא משנה מה גילנו האמיתי…) למבט בוגר, ולוקח אחריות?
שיחה בארבע עיניים
יוצרים מפגש בין הילדה הקטנה, לבין האני הבוגרת והאחראית.
רוצים לשמוע איך זה הולך? בבקשה:
נציג כאן קטע קצר מתוך המפגש בין שרהלה הקטנה בת ה-6, לבין שרה – האמא הבוגרת, אמא מנוסה בעצמה.
שרהלה: אני כל כך מאוכזבת מכך שאמא שלי, לא נמצאת כאן בשבילי, כאשר אני כל כך צריכה אותה.
שרה: זה באמת מאכזב שאת לא יכולה לקבל את מה שכל כך חשוב לך… מה היית רוצה לקבל מאמא שלך עכשיו?
שרהלה: אם היא הייתי יכולה להביא אליה את הילדים אחר הצהריים, הייתי יכולה לנוח, להתאושש מהלידה, ומחוסר השינה בלילות.
שרה: אם הבעיה היא השמירה על הילדים, אולי פשוט תזמיני ביביסיטר?
שרהלה: אני רואה שאת לא מבינה כלום. באמת, חשבתי שאת יותר חכמה… אני רוצה פשוט להרגיש שאמא שלי דואגת לי, היא כאן בשבילי וכולה לרשותי… וחוץ מזה, תראי איך היא עוזרת עכשיו לאחותי לאה.. מה רק אותה היא אוהבת?
לשנות את נקודת המבט
נכון השיחה הזו נשמעת באנלית וטיפשית? אנחנו כל כך רגילות "לכסות" את הילדה הקטנה שבנו בק"נ תירוצים וסיבות משכנעות שיצדיקו במאת האחוזים את התנהגותנו (הילדותית אולי?) אבל בעצם נובעות מכך שאנו עסוקות כל כך בעצמנו, ברצונות שלנו, ובניסיון להשתלט על המציאות, וכך לא נותר בנו הכוח לנסות ולראות את המכלול: את הצד השני, מה הוא אומר, חושב ורוצה. מה ההתמודדויות שלו כרגע, ואולי גם – מה הוא מצפה ממני…
שרה, בסופו של דבר, הצליחה לראות שאמא שלה, שבלידות הקודמות השקיעה בה הרבה, מנסה עכשיו לתת את אותו הדבר לאחותה הצעירה, שלה זו הלידה הראשונה, וגם לא לזנוח את אמא שלה עצמה, שזקוקה לסעד בימי זקנתה.
אחרי שהיא שנתה את מבטה, היא הייתה אפילו מסוגלת להעריך את העובדה שאמא שלה הזמינה אותה לשבת האחרונה, למרות כל הלחצים, ועוד יותר מכך: היא הצליחה להרגיש את אהבתה של אמה, ולהעריך מחוות קטנות שנעשו בהרבה עמל, ולה היו נראות מובנות מאליהן…
פרשנות בוגרת
המבט הבוגר, זה שמסוגל להבין גם את הזולת, לרדת אל תוך השקפת עולמו של האחר, ולקחת אחריות על הפרשנות שלנו למציאות, מביא אותנו לידי יכולת להתחבר למשאבים של חכמה, רגישות, ומידות טובות שבפנים, ולמלא את ליבנו בסיפוק ובעצמה.
שבוע מבורך ומלא בשמחה, מיכל
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
