חלק א' בסדרת חופשת לידה: מה שעובר עלייך זה נורמלי! גם אם את לא בדיכאון אחרי לידה…

שיתוף ב email
שיתוף ב print

סידרה חדשה של בת-שבע אדלר, מטפלת רגשית ב CBT בארגון ניצ"ה סיוע לנשיםאחרי לידה, 05331-65858  ba65858@gmail.com

יולדת? מגיעה לך עזרה! לקריאת חלק ב' לחצי כאן

"בת כמה היא הנסיכונת?"

"ארבעה חודשים".

"איזו מתוקה, ממש בובה!"

"כן, שתהיה בריאה".

"בטח את כבר חוזרת לעבודה אוטוטו…הרבה נחת, גידול קל!"

שיחה סתמית עם שכנה מהבניין ממול, דבר יום ביומו כמעט.

אבל מה קרה לי? גיטי שואלת את עצמה.

זו כבר הלידה החמישית בלי עין הרע, תמיד חזרתי לעצמי מהר יחסית, מקסימום עד חודשיים..?! וכל כך טוב לי בעבודה, החברות מחכות לי וגם אני תמיד שמחתי לחזור אחרי חופשת לידה.

והפעם?

השכנה צודקת, מלכי התינוקת באמת בובה, שמחה רגועה, לא קשה בכלל. הלידה הייתה רגילה בלי אירועים מיוחדים. ביתי הגדולה כבר בת 12, יכולה להיות מעט לעזר, גם בעלי מבין ותומך. אבל המחשבות!!! הן גומרות אותי ! אני לא מסוגלת לחשוב על חזרה לעבודה. אין לי מנוחה מהמחשבות המחרידות הללו, לא ביום ובטח לא בלילה.

מה קורה לי?!

זה לא דכאון אחרי לידה. נתנו לי ב'טיפת חלב'  שאלון לבדיקת דכאון אחרי לידה וזה היה ממש ממש ברור שאין לי דכאון!

אני לא עצובה, לא מדוכדכת ולפעמים אפילו שמחה, יש לי תאבון …

אז מה זה, למען ד'?

זה בכלל קשור ללידה?

אולי אני באמת 'יוצאת מדעתי'? אולי אני מאבדת קשר עם המציאות?

כל הזמן החרדות האלה, שד' ישמור!

רק יורדת החשיכה  והן מתחילות, כמו מפלצות עולות מהאוב ועושות לי דפיקות לב חזקות. אולי יקרה לה משהו חס וחלילה ,שד' ישמור, למלכי התינוקת, אוי- שד' ישמור ויציל! (ואז אני הולכת לבדוק אם היא שוכבת על הגב, אם השמיכה הסתבכה לה, ו…כן, אני שמה יד על הבטן לבדוק אם היא נושמת…, תגידו, אני משוגעת?!) בן השנתיים משתעל, מה יש לו, שד' ישמור! אולי זו דלקת ריאות? גם בעלי נראה חיוור לאחרונה, אולי הוא צריך לבדוק לחץ דם בגילו המתקדם ( הוא בן 32). ובכלל, לאביו יש סכרת, אולי זה תורשתי? .

בנוסף לכל הדאגות האלה, אני גם יותר חלשה הפעם ולא חוזרת לעצמי אחרי הלידה כמו בלידות הקודמות. אולי אני צריכה בדיקות מקיפות?

ושתדעו, לא הייתי כזאת אף פעם, לא כבחורה לפני החתונה. וגם לא אחרי החתונה, וגם לא אחרי לידות. הייתי אישה רגילה נורמלית, מקבלת הכל בפרופורציות. גם כשדוד שלי נפטר מה'מחלה' לא עלינו ,שד' ישמור(אני חייבת להוסיף 'שד' ישמור', מנסיון – ראיתי שזה שומר עלי) לא פיתחתי חרדות.

והיום? מאז הלידה הזו, החרדות לא עוזבות אותי.

גם כשלא קורה כלום וכולם בריאים ב"ה, בלי עין רעה, שד' ישמור אותנו בריאים הלאה :). אבל כשאני קוראת משהו מפחיד בעיתון? או כשמישהו מספר לי על סיפור נורא שקרה? זה לא עוזב אותי. אני מיד חושבת: "הנה את לא סתם מפחדת. באמת קורים דברים רעים. זה יכול לקרות גם לך, או לאחד הילדים, חלילה, או לתינוקת…או ל….ד' ישמור", בקיצור החרדות עובדות שעות נוספות.

איך משתיקים את החרדות הנוראיות הללו?

אולי אני צריכה להתייחס אליהן ברצינות,לגשת לרופא, לבדוק, לעשות השתדלות. מאידך, בעלי אומר לי כל הזמן, "אל תתייחסי לחרדות, אל תחשבי עליהם, הם ייעלמו מעצמם. פשוט תסיחי את דעתך …".

ואני כולי מבולבלת.

לא מצליחה ליישם את העיצות של בעלי.

הרופא כבר לא מתייחס אלי ברצינות, הוא לא מוכן לרשום לי עוד בדיקות.

תאמינו לי, אני מנסה הכל!

אני כבר אובדת עיצות. זה פוגע בתפקוד שלי בבית. בשעות הערב אני בכלל משותקת, וגם ביום משתלטות עלי החרדות הנוראיות – "אולי יקרה משהו!"

האם אתם יכולים להבטיח לי שלא?

תגידו, איך חיים אנשים נורמליים?

לכם – אין חרדות?!

זו רק אני?!

על שאלותייך, גיטי היולדת היקרה, נענה בעזרת השם בהמשך הסידרה.

..  

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

2 תגובות

  1. זה באמת חשוב שאתם מעלים את עניין הדיכאון והתחושות
    ו אני חושבת שכדאי גם להעלות למודעות את העניין החשוב שצריך להתייעץ עם רב אחרי ההריון אם כדאי לעשות הפסקה (יש הרבה פתרונות ניתן לשאול בקופת חולים וכו ) כדי לא להגיע למצב כזה שילד הופך לעול
    ומאבדים כיוון
    חשוב להעלות למודעות שהאישה צריכה להיות מודעת לכוחות שלה
    ולהתייעץ עם רב לגבי מניעה
    כדי לא להגיע למצבים כאלה חס וחלילה
    שההריון והילד יהיו מתוך מוכנות ושמחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.