בס"ד
יומן רווקות / יעל ברון משתפת
בחודש שעבר שיתפתי אתכן בתחושותיי כשחיתנתי את אחותי הצעירה ממני בעשר שנים. כנראה שהנושא הזה רגיש אצל רובכן, קיבלתי תגובות רבות על הטור. התגובות שלכן הביאו אותי 'לחפור' קצת במה שחוויתי, ניסיתי להבין למה זה היה כל כך קשה לי? למה לאחותי הגדולה היה פחות קשה לחתן את הצעירה ממנה? העליתי את הנושא הזה בבית הוריי, במפגש אחיות שקיימנו, הצפנו זכרונות, חזרתי לימים ההם ונזכרתי שהקושי שלי נבע מכך שלא שיתפו אותי.
כפי שכתבתי בטור הקודם, אנחנו שלוש אחיות ברצף (בהפרשים של שנה אחת מהשניה) שלושתנו שמענו הצעות שהוצעו לנו במקביל. אחותי השניה נישאה ראשונה, והגדולה פרגנה מכל הלב. אחריי יש עוד שתי בנות שקטנות ממני בעשר שנים, הגדולה מביניהן נישאה לפני…
כשיישבתי עם אחיותיי ושוחחנו על הנושא עלו זיכרונות כואבים, נזכרתי בסיטואציה הזויה לחלוטין. היתה זו שעת לילה מאוחרת מאד כששמעתי קול בכי חרישי מהחדר הסמוך, ניגשתי לבדוק מה מקור הבכי וגיליתי את אחותי הצעירה, הגדולה בין הקטנות, ממררת בבכי. התעניינתי למה היא בוכה והיא סירבה לענות לי. שידלתי והפצרתי, כאב לי לראות אותה כאובה כל כך, בסוף איכשהו היא פלטה שהיא מוכנה לספר לי בתנאי שלא אספר לאף אחד ובמיוחד לא להורים שלנו, כמובן שהסכמתי לתנאי.
והיא סיפרה.
היא נפגשה עם ה'בחור הראשון' שלה, הצעה מעולה, ממשפחה מבוססת ומיוחדת, בחור עדין וירא שמיים שמאד מצא חן בעיניה אבל הוא… טרם החזיר תשובה וכבר עברו כמה ימים. היא היתה בסערת רגשות, מתוחה ועצבנית, תלויה בין שמיים וארץ וסקרנית. מצד אחד לא היה נעים לה לטרטר את ההורים בשאלות, מצד שני היא כבר לא יכלה לשאת יותר את החוסר וודאות…
שמעתי ונדהמתי. ניסיתי לעודד ולתמוך אבל מילותיי היו רדודות ונבובות, חשתי פגועה מ-א-ד! איך יתכן שאחותי יצאה לפגישה ואף אחד לא טרח לעדכן אותי?! לשאול אותי מה דעתי בענין?!
לא הצלחתי להסתיר את תמיהתי ואכזבתי מהסיפור הזה, אחותי התנצלה ואמרה שהם לא היו מסוגלים לומר לי זאת כדי לא להכאיב לי… וכי מה הם חשבו? שהיא תתחתן מתחת לאפי בלי שאדע?! כאן, בנקודה הזו היה טמון הכאב הצורב שחשתי, הקוץ בגרון שהציק לי כל כך.
וכאן על במה זו אני פונה גם לעוקפות הפוטנציאליות וגם לנעקפות:
לך העוקפת ובני המשפחה:
אם כבר הוחלט לשמוע שידוכים לאחות קטנה יותר ולעקוף אחות מבוגרת, אל תהססו לשתף את הגדולה בכל המהלכים, השיתוף מרפא, הוא נותן תחושה של שייכות, של: 'אני לא נזנחת בקרן זוית', 'לא נשכחת', 'אני חלק מהתמונה ומהשמחה'.
ולך הנעקפת,
מנסיון של משפחתי, אם תתני יד להכנות ותהי שותפה להכל מתוך נכונות לעזור ולתת הרגשה טובה – יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד עם הנסיון הזה. הנתינה מולידה אהבה, פתאום תרגישי שאת ממש אוהבת את אחותך הקטנה ומייחלת להצלחתה ולשמחתה. אל תשכחי שהיום המיוחד הזה הוא יום אחד ויחיד שלא ישוב עוד בחיי אחותך, כמה כואב יהיה אם היא תעבור אותו מתוך כאב ונקיפות מצפון…
פעם חברה טובה שיתפה אותי בתובנה מחייה: 'יעל', היא אמרה לי, 'כולם מרחמים על האחות שנעקפת, מנידים בצער את ראשם, מעודדים, מנסים לרצות, מתפללים וכו', אבל אף אחד בעולם לא חושב על זו שעוקפת, על צערה ששמחתה – שהיא פעם אחת בחיים – לא מושלמת, כי יש מי שעדיין ממתינה בבית… על כך שבכל ההכנות לחתונה רודף אחריה 'צל' מעיק של האחות הנעקפת…'. במחשבה לאחור – היא ממש צודקת.
העניקי משלך ותהיה מוענקת, יום יבוא וגם יומך הגדול יגיע…
(פורסם לראשונה בעלון בשערייך)
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
10 תגובות
מבינה מאוד את התחושה ואת ההרגשה, כמי שחיה בבית של רווקות 35 ומטה… אני בת 24 וגם אותי עקפו….
מכירה מכל הכיוונים. לפני כשנה כמעט התארסתי, ושתפתי את אחיות שלי שמעלי. ומהמקום הזה אני רוצה להעיר –
גם האחיות שעוקפים אותן קשורות לשיתוף…. יש לי אחיות שכיבדו את הרגשות והתחושות שלי (דווקא הגדולות…),
אבל היו לי אחיות שלא גמרו להילחץ והלחיץ, ואני, שגם ככה לא הצלחתי לנשום מכל העומס הרגשי, לא ידעתי מה לעשות איתן…
והאמת שזה ממש כמו חברות, כמו שיש לי חברה אחת שאחרי ששיתפתי אותה פעם אחת, הפסקתי לשתף אותה…
אז גם אחיות, הגם שיש בינינו קשר דם, והם נולדו לפניי, אני ממש לא חושבת שבתקופה כמעט הכי לחוצה בחיים אני חייבת להוסיף עוד עומס ולחץ לא נסבל…
אחיות "עקופות"… שימו לב, לא כל אחות קטנה צריכה אתכן כמדריכה ויועצת, ככל שתשחררו, ירצו לשתף אתכן…
וכן, כלה היא לא ממש הכתובת להכיל את הכאב שלכן… תמצאו לזה מישהו אחר… עם כל הכאב – אני ממש ראיתי את זה בצורה מוחשית כשעקפו אותי – מספיק ככה היה קשה וכואב, זה לא סוד שעוקפים…. אז בבקשה תקלו על החתן / הכלה שעוקפים!!! זה קשה לעקוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אנונימית יקרה,
אני חושבת שכדאי לך לשתף (אני גם 'נעקפתי', זה לא היה נורא בכלל כי הייתי שותפה בהכל), אם אחותך לא מתעניינת את לא חייבת לעדכן אותה בכל דבר, אבל בגדול שהיא כן תהיה חלק מהחוויה.
אני שומעת את הנושא הזה מכל הכיוונים ולא מבינה על מה מדברים???
יש לי אחים מתחתי שדחפתי אותם שיצאו לשידוכים מה שההורים שלי פחדו לעשות אח אחד כבר נפגש כמה פעמים
ושואל אותי ומתייעץ אני מעניקה לו מהנסיון חיים שלי
ודואגת שהוא לא יעשה את כל הטעויות שהבחורים שנפגשתי איתם עשו….
כואב לי קשה לי הכל טוב ויפה אבל האם אחי צריכים לשלם את המחיר של הרווקות שלי?
ועם יד על הלב אני בטוחה במעל מליון אחוז שהקושי הזה של הרווקות שעוקפים אותם (כביכול כי אצל הקב"ה אין את המושג הזה לכל אחד ואחת יש את הזמן שלה!!!)
הקושי נובע ברובו מהחברה, מהמה יגידו, משהכנים מהמשפחה המורחבת (שברובה מגיע לאירוע ומסתכלת על הרווקה הגדולה בעינים רחמניות וחומלות….)
ואני תוהה האם זה יאה לציבור שמתהדר בשמירת תורה ומצוות אנחנו אור לאחינו הטועים אז למה אצלנו יש כל כך הרבה סטיגמות?
שלא תבינו לא נכון אני גאה בציבור אליו אני שייכת בכל מאודי וליבי!
אבל הנושא הזה של הסטיגמות בציבור החרדי כואב והגיע הזמן לעשות שינוי!!
כי כל עוד השינוי לא יעשה רווקים ורווקות יקרים והורים שנקרעים בין הבת שב"ה זוכה להקים בית לשניה שעדיין לא זכתה ימשיכו לשלם מחיר יקר!
תודה יעל על הטור המחכים והמרגש.
אשמח לעלות שאלה שעלתה לי בעקבות הקריאה של המאמר.
יש לי אחות מעלי בהפרש של שנה וכמה חודשים, אבל אצלי זה קצת שונה, אחותי לא נמצאת בארץ וחתונה זה הדבר האחרון שמעניין אותה (היא די מחפשת את עצמה בעולם), ואני יוצאת לשידוכים והיא יודעת על זה ואפילו שיצאתי עם הבחור הראשון היא הייתה בארץ ועזרה לי להתארגן וכו'.
אני מאד מסכימה עם הגישה של שיתוף האחות הגדולה ולא להסתיר ממנה, אבל האם זה רלוונטי גם אלי?
אשמח לשמוע את דעותיכן.
תודה ובשורות טובות
הרבה יותר קל לשמוח עם אחות שמשתפת ולשמח
אחות שעוקפת ולא משתפת ורק מתנהגת בלחץ- זה רק פוגע באחות שנעקפת.
זה מאד קשה לשמוח ושמח אחות עוקפת שלא משתפת מתעלמת ולחוצה.
מנסיון עם שני הסוגים של העוקפות
לחכות לאחות זה בעיני להיות סוג של בת יפתח-להקריב את החיים על מזבח עקרון ערפילי .
לאחותי הגדולה!
זהו, סיימתי סמינר החברות שלי ברובן נשואות,
ואני כבר מחכה לבנית הבית. אבל את עוד נפגשת..
אז אני מחכה, בלי לומר מילה, ורק מסתגרת לעצבות
מנסה לרמוז שגם אני מישהי, שהחתן שלי לא קשור לשלך, אפס.
את מביטה בי נדהמת, קצת כועסת ונעלבת.
אני מבינה שאת חושבת כי צעירה אנוכי, שותקת ובולעת עלבון.
זהו עוד שנה עברה, והגיע זמן גאולתך. וכולם מאחלים לי "בקרוב אצלך" (מוכר אה?)
אבל הצער הזה של שנתיים של בדידות, בלי עבודה, בלי תקוה היו קשים.
סחבתי איתי שלוש שנים קפידה בלב שלא הסכמתלשמוע אותי.
ואת חיכית לילדים. רק כשבאתי מעצמי אליך להתפיסות זכית לילד!
כשהאח אחרי הגיע לגיל דחקתי בו להתחתן מהר בלי לחכות לי לא רציתי קפידה עלי.
ועכשיו אני עדיין לבד ויש עוד כמה אחיינים ועוד נשואים. אבל זה רצון הבורא
ולמה אני כותבת את זה כאן? כי תמיד מדברים על האח/ות גדולה שלא יהיה להם קפידה
אז לתשומת לב הבכורות ואלה שחושבות שהן ראשונות בתור
גם לקטנים יש חלומות, גם והם גדלים בדיוק כמוך!
זה לא אומר מה לעשות זה אומר אבל לכבד ולהקשיב ולא להשתיק אף אחד.
יעל מקסימה,
אני שותפה לתחושותייך, בהיותי מהנעקפות, אמנם לא בשידוכים כי אם בלידה, שיקפת בדיוק את תחושותי , מה שהכי הקשה עלי, זה שלא שיתפו רותי בהריון, במה שנלווה לו, בכאב, בהרגשה שפוחדים ממני…
רות, ברור שהכאב של האחות הוא על עצמה, אבל אין לך שום יכולת לדרוש ממנה 'להתעלות מעל עצמה' החיים כן קשורים לאחות, מה לעשות, ואצלי אחותי כמובן לא היתה אמורה להמנע מללדת בגללי, אבל זה כואב ומטלטל וקורע ברמות שרק מי שהיה שם יבין כנראה, ואולי אין טעם להסביר.
חיבוק ענק לכל אחיותי הנעקפות והעוקפות מכל סוג ?
חבל שנוצר כזה סטנדרט חברתי
ולכן יש מקום בגלל לעלבון.
לאחות מבוגרת יש צער על עצמה ,לא קשור לשמחה של אחותה.
להקריב את החיים ואת העתיד ואת כל האושר -בית של תורה ,צאצאים והכל-בגלל אזשהיא הרגשה לא טובה של משהיא-נראה לי יותר פשוט שהגדולה קצת תתעלה על עצמה -החיים שלה לא קשורים לאחות.
וכבר ראינו הרבה מקרים של בנות שכחו
ועד שהגדולה התחתנה-הם פספסו את הרכבת ור
ושערן כבר מלבין.
אני עקפתי 2 אחים ולא בקלות
ביום של הווארט בכיתי כי לא האמנתי שאני עושה את זה
אבל אחיי נתנו לי הרגשה כ"כ טובה שבזכותם הייתי מאושרת גם באירוסים
וגם בחתונה
הם היו שותפים לכל המהלך
רק אחרי שנה מנשואי – הם התארסו גם