נעשיתי נחיתית והביטחון העצמי שלי ירד, עד לאותו מפגש מדהים / יעל ברון

עשר שנות רווקות עברו עלי בכאב ובבדידות, אך הדבר שייסר אותי ביותר היתה התדמית שלי בעיני עצמי.

בתחילת דרכי ב'עולם השידוכים' הייתי רעננה ומלאת חיות, האמנתי בעצמי, במראה שלי, ביכולת שידור המסרים במהלך פגישה וב'תזות' שבניתי לעצמי. אט אט חומת הביטחון שהיתה סביבי נסדקה, כבר לא הייתי בטוחה – כבעבר – שאני יודעת מה אני רוצה מעצמי או מבן הזוג שאני מחפשת אחריו… וכשהסדקים התרחבו והפכו לחורים ממש – התחלתי לאבד את האמון בכושר הדיבור ובמראה החיצוני שלי.

לא אשכח לעולם את הפגישה ההיא בה הרגשתי נורא ואיום, איך נופלות החומות בזו אחר זו ואני נשארת חשופה וחסרת ביטחון באופן מוחלט, לא הצלחתי לבטא נכון את שחשבתי, לא הצלחתי לשדר רוגע ונינוחות, חיכיתי בכיליון עיניים שהפגישה תסתיים ואתחפר מתחת לשמיכת הפוך המנחמת…

הייתי אז באמצע שנות העשרים, אחרי כמה שנים טובות של פגישות ואכזבות. חברה מהעבודה הציע לי בחור שלפי דעתה מתאים לי מאד, רק מה, היא לא בחלה בשום דרך לתאר לי עד כמה הבחור הזה 'בררן' ומחפש בחורה עם חיצוניות מרשימה, אינטלגנטית וחכמה, הבחור הזה נפגש כבר עם הרבה בחורות ואף אחת לא התאימה לו… (גיחכתי: 'בטח הוא מחכה לי').

כבר במהלך הבירורים הרגשתי שאני לא רוצה לגשת להצעה הזו, חששתי מאד מבחורים שחצנים שמחפשים בחורות מושלמות, כי ביננו – עם כל המעלות שלי – אני לא מושלמת!, גם אמי הסכימה עם חששותיי ועודדה אותי לסרב לפגישה.

חברתי התגלתה כעקשנית חסרת תקנה, היא נידנדה בלי להרפות, הציקה לי והטרידה אותי כל יום כל היום, עד שהסכמתי להיפגש (בלית ברירה).

אין לי הסבר מדוייק למה זה קרה לי, אבל מהרגע שהסכמתי איבדתי את הרוגע הנפשי שלי, הייתי במתח נורא, רציתי מאד להרשים את הבחור המדובר, אולי כדי להוכיח לעצמי ש'הנה אפילו בחור בררן כזה נהנה מפגישה איתי – סימן שאני שווה משהו'… אולי כבר אז לא הייתי בטוחה מספיק בעצמי רק שלא הייתי מודעת לזה.

הגעתי ללובי המלון אבודה וחוששת, בחור גבוה עם עודף ביטחון ניגש אלי ושאל לשמי (ולחוסר מזלי) אכן נקב בשמי… התיישבנו, הוא – בבטחון מלא ואני – חסרת אונים. הוא – נאם בפאתוס את משנתו ואני גימגמתי אחריו. פתאום התחלתי להרגיש לא בנח עם הניראות שלי, אולי הוא בכלל לא מתחבר לחיצוניות שלי וסתם יושב כאן כדי לא לפגוע בי… אולי הוא בכלל חושב שאני בחורה רדודה ולא מעניינת… לא אלאה אתכם בתחושות הקשות שחנקו אותי אבל ממש סבלתי.

הפגישה הסתיימה ואני 'טסתי' הביתה ממש 'מחוקה'.

ניחשתן נכון, הוא לא התעניין בפגישה נוספת.

מאז- התחושות הקשות האלו ליוו אותי בכל פגישה, איבדתי את החן והיופי, את השלווה ואת בטחוני העצמי, לכל פגישה הגעתי בעמדה נחיתית… בהרגשה שאין לי מה למכור, אני לא שווה, לא יפה, לא מוצלחת… הנה, עובדה – חמש שנים של פגישות עם עשרות בחורים (בלי גוזמא) לא הביאו אותי לשבירת צלחת… כנראה שבי טמונה הבעיה.

עד שיום אחד גיליתי את הסוד. הסוד שהפך את חיי הסבל לאור גדול.

נפגשתי עם שדכנית מקסימה, שהתעניינה בי, בעיסוקי וברזומה שלי בעולם השידוכים, תוך כדי שיחה היא קלטה בזוית עיניה החכמות שאני לא בטוחה בעצמי, היא תחקרה אותי עוד קצת ונגעה בנקודת הכאב שלי, היא נתנה לי להתפרק, לשחרר את הכאב, ניחמה במילותיה היפות ונתנה מזור לפצעי המדמם.

ואז – היא לימדה אותי לקח מאלף. היא הסבירה לי שכל אדם באשר הוא משדר בלי מודע, את הרגשותיו בשידור ישיר לבן שיחו. אם את מאמינה שאינך יפה את משדרת בתדרים ישרים לבחור שמולך את אמונתך – והוא – בדיוק כמוך נסחף אחר תחושותייך, אם את מרגישה טיפשה ומשעממת את משדרת זאת בתנועות גופך ושוב – הבחור שמולך מקבל את המסרים האלו ממך ומאמין כמוך ב'תזה' הזו.

היא לימדה אותי לקלף את הכאב, להשתחרר מהתדמית השלילית שבניתי לעצמי, לגלות בתוכי סודות חדשים יפים ומוארים, כאלה שהדחקתי בלי לרצות לדחוק אותם, זה קרה כתוצאה משחיקה, מאכזבה וכד'. תרגלתי עם עצמי אמון בעצמי, חיפשתי נקודות יופי, זוהר וחן, עמדתי מול המראה וממש התפעלתי מהמראה ומאופן הדיבור שלי (בהתחלה הכל היה מעושה, אט אט ההתפעלות הפכה לאמיתית ומלטפת), התחלתי לאהוב את עצמי, את האישיות שלי, את מה שאני מייצגת, לא עיניין אותי כבר מה תהיה חוות דעתם של הבחורים איתם אפגש, זו היתה עבודה קשה ומפרכת אבל ממש מתגמלת. מהר מאד הגעתי לשלווה ומנוחת הנפש שנבעו מהאמון שלי בעצמי בלי להיות תלויה בהסכמה ממקור חיצוני.

בחורה יקרה,

נסי לגלות בעצמך סודות יפים ומוארים, אל תתני לתקופה הזו להחליש אותך או את בטחונך העצמי, אף אחד בעולם לא צריך לתת לך הסכמה על כך שאת שווה, רק אצלך טמונה היכולת להאדיר ולגלות את שווייך! ברגע שתגלי את שווייך האמיתי – כולם סביבך יהיו שותפים לרגשותייך.

מאחלת לך שחייך יהיו מוארים תמיד מתוך עצמך.

(פורסם לראשונה בעלון 'בשערייך')

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

טובי ברון כותבת לך …פרק ד' טובי ברון: "איך זה יכול להיות? למה כולן מתחתנות בקלות ורק אני עושה בעיות?" טובי ברון: איפה הייתה הגברת כשחילקו את הטקט? "השם, תשַמח את הוריי”, בכיתי בתחינה רוצה להתחתן או צריכה להתחתן?