הפגישה המבוטלת לא נשכחה ולא נסלחה גם אחרי 8 שנים / יעל ברון

אני אוהבת לשתף אתכן בסיפורים מחיי רווקותי ומחייהן של חברותיי, אני מאמינה שלסיפור אמיתי יש כח להשפיע לטובה ולמנוע מאחרים לחזור על שיגיונות וטעויות. בדיוק בגלל זה אני בוחרת שוב לשתף אתכן בסיפור אמיתי שהייתי עדה לו.

חברתי נחמה (שם בדוי כמובן) היתה חלק אינטגרלי מנוף חיי בשנים הראשונות של תקופת השידוכים שלי. למדנו ביחד בתיכון, למדנו באותה מגמה בסמינר וגם אחרי שסיימנו את הלימודים המשכנו ביחד לשנת לימודים נוספת, באנו מרקע דומה מאד, שאפנו (כמעט) את אותן השאיפות ונפגשנו עם בחורים ששמותיהם היו מוכרים לשנינו, בקיצור, עברנו את התקופה הזו ממש ביחד (לטוב ולמוטב).

בשידוכים, כפי שאתן בטח יודעות, יש את השמות ה'גדולים' של הבחורים המבוקשים, הלמדנים, המיוחדים וכו', שמות כאלה שכמעט כל בחורה בשידוכים נתקלת בהם בשלב מסויים בחיי הרווקות שלה. כזה בדיוק היה שמו של איציק לוי (שם בדוי). חברתי נחמה חלמה להיפגש איתו, היו לו את כל הנתונים בשביל להיות מושא חלומותיה…

גם ההורים שלה חשקו בהצעה הזו וכיוון שהם היו מיומנים ומאומנים מאד הם ידעו למי לפנות ואיך להניע את הגלגלים כדי שזה יקרה. והנה, סוף כל סוף נקבע מועד לפגישה, נחמה היתה מרוגשת, היא חיכתה מאד והתכוננה בהתאם לפגישה.

אני זוכרת שכל יציאה, הליכה, מפגש איתה בימים שקדמו לפגישה – התחיל והסתיים בסיפורי אלף לילה ולילה על הפגישה המתוכננת (אודה בפניכן – זה היה מעיק מאד).

המועד הגיע, היום של נחמה תוכנן בהתאם, באותו יום גיליתי שהיא הצליחה לסחוף גם אותי בהתרגשות שלה, סיקרן אותי מאד מה ייצא מהפגישה הזו בסוף. דאגתי שהפלאפון שלי יהיה פנוי לקבל כל שיחת עדכון ממנה והשיחה הגיעה מהר מכפי שחשבתי.

נחמה היתה על הקו בוכה ומשתנקת, בקושי הוציאה את המילים מפיה, לא הצלחתי להבין מה קרה, מה היה כל כך נורא, ניסיתי להרגיע אותה, לנסות לחבר את גיבובי המילים שהוציאה ולפענח את הסיפור מאחורי הבכי ההיסטרי שלה.

האמת, שמה שהצלחתי להבין היה גרוע יותר מכל תסריט שעבר בראשי. היא היתה כבר לבושה, מצוחצחת, מגוהצת, מאופרת, מפונפנת, הבית היה נקי ומוכן לקבל את המועמד… רבע שעה לפני השעה שנקבעה מראש היא קיבלה טלפון מהשדכנית שהודיעה כי הבחור מבקש —- לבטל את הפגישה.

עלבון.

כאב.

אכזבה.

אפילו הזדמנות סרב להעניק לה.

איכשהו היא צלחה את הסיטואציה המביכה הזו, משאירה עוד 'פרשה סתומה' מאחוריה. עברה שנה או שנתיים ונחמה התארסה בשעה טובה ומוצלחת עם בחור מיוחד התואם בדיוק מופלא למידותיה.

שש שנים עברו מאז שנישאה, היא כבר היתה מטופלת בארבעה קטנטנים עסוקה למעלה מראשה, מטבע הדברים, הקשר שלנו נזנח וכמעט שלא נפגשנו. יום אחד אחרי תקופה ארוכה שלא שוחחנו, ראיתי את מספר הטלפון שלה על הצג, הסתקרנתי, מה גרם לה להיזכר בי פתאום…

אחרי כמה מילות נימוס היא סיפרה לי המומה שעכשיו ממש היא קיבלה שיחת טלפון מבחור שהזדהה בשם איציק לוי, היא מיד זיהתה את השם, זה הכאיב לה ועורר אצלה עלבון רדום שלא התרפא. הוא סיפר לה שהוא עדיין רווק והרווקות מסבה לו סבל רב, הוא פנה לאחד הרבנים הגדולים שהעיר את תשומת ליבו לכך שבעבר הרחוק הוא פגע בבחורה והקפידה שלה מונעת ממנו להגיע לאושר אמיתי ועכשיו הוא מבקש את סליחתה…

נחמה היתה עדיין פגועה! שמונה שנים לאחר המעשה! היא כבר היתה נשואה ואמא לילדים ולמרות זאת הכאב של האכזבה והעלבון טרם נרפא. מפחיד.

בחורה יקרה,

בעיניינים של 'בין אדם לחבירו' צריך להיזהר כמו מאש שורפת, לפעמים אנחנו מבטלות במחי יד או בזלזול הצעה כזו או אחרת, סוחבות את התשובה השלילית / החיובית כמה ימים בלי להתחשב כלל ברגשותיו של הבחור שממול. בתקופה הזו כל מילה וכל מעשה צריכים להיות שקולים ומדודים, לעולם לא תדעי עד היכן יכולה להגיע הפגיעה ומה גדול כוחה. כשאת פוגעת באחרים את בעצם פוגעת בעצמך. סוף מעשה במחשבה תחילה. (כמובן שכל האמור לעיל מכוון להתנהגות לא הולמת, פוגענית או חסרת רגישות, אין ענין ואין צורך כלל להיפגש עם כל אחד או להתייחס לכל הצעה רק כדי למנוע פגיעה. כלכלי את צעדייך בחכמה ובתבונה, לא מתוך אימפולסיביות או מתוך תחושת עליונות וגאוה).

בטוחה אני, שאם תקפידי בכל התקופה הזו לנהוג בכבוד ובזהירות בכל ההצעות שיוצעו לך, שפע גדול יורעף עלייך משמיים בלי 'מעצורים'.

(פורסם לראשונה בעלון בשערייך)

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

שינויים אומנות הפגישות: עשה ולא תעשה בפגישות אל תקחו מספר, זה לא תור בבנק – אם את לא מוצאת עבודה אחרים יכולים למצוא?! חלק 4: אחותי הקטנה, למה לא שיתפת אותי?! / יעל ברון לא הגובה הקובע! בחורים נמוכים בשידוכים