בית המקדש השלישי אולי יבנה בזכות בתים שתנסו להקים…לפחות תנסו.
מהססת אבל בכל זאת, פונה לאתר המדהים הזה שנותן במה מיוחדת לרווקות ולנושאי שידוכים.
גם אם הם קשים לדיבור בציבור. אני רוצה לומר תודה ולבקש שתמשיכו להציף נושאים חשובים כאלו!! כשכולם שותקים אתם ממשיכים לדבר על זה…תודה!
יכול להיות שאת שקוראת את הטור הזה, היא במקרה חברה שלי מהסמינר…. אז אני רווקה לא מאוד גדולה (רואה שכותבות כאן רווקות בנות 35+) לא אציין את גילי. אבל אני ועוד 4 חברות מהכיתה עדיין ממתינות לבניית הבית שלנו.
אתמול בלילה לא הצלחתי להפסיק לבכות. חשבתי לעצמי אם מישהו היה מרגיש מה שאני מרגישה, היו בוכים כל תשעת הימים, ולא רק בתשעה באב. כשאני חושבת על חורבן הבית, על השכינה שאין לה בית. מי כמוני יודעת מקרוב מה זה להיות בלי בית, משלך! זה להיות בגלות… גלות, זה אומר שאין לך טריטוריה משלך, שהמטבח לא שלך ואת לא יכולה להכין מה שאת רוצה מתי שאת רוצה. שהבית לא שלך, רק המיטה והכרית הרטובה. גלות זה אומר שאני משוועת לממש את כל מה שיש לך לתת לילדים ולבעל, לטפח את הבית ולהרעיף חום ואהבה ואין פשוט אין לך.
גלות, זה שבתות שאני מחפשת איפה להיות כי כבר קשה לי להיות עם הזוגות האחרים שבאים. ולמצוא את עצמי שוב לבד.
אני פונה לקוראות כאן, ומתחננת. תנצלו את תשעה באב הזה לחשוב על רעיונות איך לבנות בתים בישראל.
במוצאי תשעה באב הזה, קצת לפני שנשמע את תקיעת השופר של משיח נשמע צלצולי טלפונים עם הצעות. עם מחשבות. עם לבבות חמים של חברות שחשבו עלינו!
אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, פשוט ראיתי שבאתר כאן עולים הרבה טורים בסגנון… אבל מרגישה שהתובנה הזו של גלות וכאב "איכה ישבה בדד" היא עלי ועל הרבה חברות שלי…
ואני יודעת, חברות, בנות דודות, ושכנות יקרות! אני יודעת שאתן עייפות ועמוסות ולא בכוונה שוכחות…
אבל אולי, אולי הזמן הזה של תשעה באב של תחושת הבדידות – היא זמן לחשוב על איך לבנות בתים בישראל.
שלכן
בעילום שם (בכל זאת בשידוכים:)
לטור נוסף בנושא לחצי כאן לקריאה "בכל שנה אני מרגישה איך הבית שלי נחרב מחדש…"
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
11 תגובות
מצמררת ממש, אני שמחה שיש מילים בעולם שיכולות לתאר ולבטא את העוצמה האמיתית של הכאב הזה!
, לא בשביל לצער מישו, אלא רק בשביל לבטא את הפצצה השורפת הזו מבפנים עם כל הנתינה הנשית שיש , והכי מטהר זה , שאת מנתבת את זה לכיוון רוחני, מבינה את צער השכינה , תמשיכי ותתאמצי עם הדמעות , כי ה' רוצה תפילות של אחת כמוך, ובקרוב תראי ישועות ובגדול!
אני קוראת את הטור שלך ובא לי לבכות…
אני לא יודעת מה הגיל שלך אבל אני יודעת שיש לך עוצמות רוח!
אבל עוצמות של כל אחת שמתנסת בניסיון הזה, והעוצמות האלו משאירות אותך ואותי לפעמים חלשות בלי כוחות לכלום… אני תקועה בשידוכים, אף אחד במשפחה לא ככה, כולם מתחתנים ומקימים משפחות ומביאים ילדים מתוקים לעולם, כולם מתארסים וכולן מתארסות, אז למה השבוע כשאימי בשרה לי בהתרגשות על בת דודה בת 21 שילדה בת, לא הצלחתי להוציא הגה מהפה, היא לא הבינה את השתיקה שנפלה עלי, וגם לא הרגישה את הכאב החד שפילח את ליבי, ואני יודעת שכולם אוהבים וכולם טובים אבל לא תמיד מבינים ללב, לב יודע מרת נפשו, וקרוב ה' לנשברי לב, בשבת האחרונה אחייני המתוק תינוק בונבון בכה ללא הפוגה ואני 'המרגיעה הלאומית' ניסיתי להרגיע אותו, נכנסתי לחדר שקט פתחתי את החלון והתחלתי לשיר בשקט, אשת חיל, ועוד כמה שירים נוגים והוספתי גם בקשה אנא רבון העולם אתה יודע כמה שאני רוצה להקים כבר את ביתי ולזכות להיות אמא לנסיכים מתוקים, אנא רחם עלי וקרב ישועתי, הלחיים שלי היו רטובות והשמיים בכו… טוב אולי נסחפתי… אבל יש רגעים שאת מרגישה שאת לא מסוגלת וכל השמחה מסביב לא משמחת אותך כי אם ההפך, זה קשה וכואב אבל אז אני עושה דברים שמשחררים אותי כמו לכתוב לעצמי ולשחרר, לבכות… לאלוקים שיזכה אותי! או לקחת לעצמי פינה שקטה ולנסות להירגע, אני בחורה עם שמחת חיים אבל צהלתו בפניו ואבלו בליבו… אנחנו לא יודעים חשבונות שמיים וגם לא מבינים איך יכול להיות שאנחנו כ"כ רוצים ואבא אומר לא! אבל עם אמונה חזקה ותפילה מעומק הלב לאבא שיושיע, הלוואי ונזכה בקרוב! מאחלת לך ולכל המצפות לישועה שנראה בחוש ושנרגיש כמה אבא רחום אוהב אותנו ושניוושע בקרוב ונזכה להגשים את כל החלומות וכל השאיפות, זה לא קל, זה כואב ומתסכל, אבל זה בטוח לטובתינו גם אם לא מבינים, שה' יעזור ויחיש את הישועה בקרוב! מחזיקה לך אצבעות!
מדהים כמה שזה נכון !
בדיוק כמו שתיארת כך הרגשתי… וכשהתארסתי – הרגשתי כאילו אני בדרך לחירות…
הבית שלי, הבלאגן שלי, המטבח שלי, הכביסות שלי, האחריות שלי (שלנו = שלי) …
יש לך למי לתת והוא נותן לך וזה משהו מיוחד של ביחד אמיתי !
אחרי 7 שנים של המתנה … אני כל כך מבינה אותך והיום ב"ה כל יום אני מודה לה' יתברך על כל הטוב
מאחלת לכולן בקרוב בקרוב בקרוב !!!
אמיצה ויקרה מאוד !
אני רווקה בת 32 והרגשתי שאני כתבתי את הטור המיוחד שלך!!!
כל מילה מדויקת מאוד !
אמיתית ומתוך הלב!
אני באמת מרגישה אותך ואת הבכי שלך .. ותאמיני לי שהבכי שלי הוא מגיל 21 ומי היה מאמין???
אני תלושה בכל חלק בחיים הכללים והפרטיים.. ורק ה' שהוא האבא הרחום החנון יגאל כל אחת ואחת מאיתנו במהרה.
רוצה לשתף אותך ואת הקוראות – אתמול דיברתי עם שדכנית מיוחדת במינה שהכרתי בשבוע האחרון …
בסוף השיחה היא אומרת לי : את יכולה לעשות לי טובה אישית? יש לי עוד בחורות טובות כמוך, באמת חבל לכן על כל שנה שעוברת , תביאי לי בחור טוב שנפגשת איתו … " זו שדכנית אמיתית שעובדת מהלב .
וזה מה שאני עדיין מצפה מהסביבה שלנו… לחשוב לחשוב על הזולת ולעשות למענן.
ומשהו חשוב נוסף , אם לפני חודש היה לי עיקרון מסויים , תנסו שוב , כל חודש אני ועוד המון כמוני עושות חשבון נפש ומורידות עוד ועוד דרישות…
לי לצערי נשארו רק שתי דרישות קטנות וגם אותם אני לפעמים מחליקה…
אל תעשו סטיגמות על הבחורה ואל תשפטו פשוט תנסו עם כל הלב החם שלכם..
מאחלת לכולנו עד ראש השנה עדו לשמוח עם הבעל היקר !
גם לי יש אחות בת 28.
כך שאני מבינה את ריגשותייך.אבל יש לי חברה בת 30
שכל פעם שאני מציעה לה, הצעה טובה .
עד שהיא חוזרת אלי, ואז אומרת שזה לא נשמע לה….
אז היא בעצמה מוציאה את החשק להתק' שוב..
משתתפת איתך…
אימלאה מה עשית לי םה עם התור ועם התגובות פה אני לא הפסקתי לבכות בתור רווקה כל כך הזדהתי אם כל מילה ומילה שנירשמה פה אני רושמת ויורד לי דמעות שבקרובב ניתבשר רק בבשורות טובות וניזכה להקים בית כשר ונאמן בישראל בקרוב!!!!!
מזדהה לגמרי עם הטור הזה, ביחוד שהתגרשתי בדיוק בתקופה זו של השנה,
ביח תמוז חזרתי לבית ההורים ובסוף אב קבלתי גט בס"ד,
אני מרגישה את החורבן כל יום, ולא צריכה את התזכורת לכך
לצערי רוב החברות ואפילו במשפחה מרגע שאנשים מתחתנים חושבים רק על עצמם
רווקות/גרושות/פרודות, או בקיצור מי שלבד זקוק לדעת שחושבים עליו!!
בתקופה כמו עכשיו אני נמצאת ימים שלמים וארוכים לבד בחדר
אפילו אחותי לא מתקשרת לשמוע איך אני מרגישה, אף שלא נפגשנו מפורים
( ולאחרונה היא נדבקה בנגיף ל"ע זו מחלה קשה!!
אפילו אם רק מקבלים חום ושיעול זה לא קל בכלל! מחליש את כל הגוף.)
במשך 14 שנים שאחרי הסמינר רק 2 הצעות קבלתי מהכיתה בסמינר
ששמחו והתרגשו להשתתף בשמחתי הראשונה ואני לא הרגשתי שום קשר אליהם
רק אלה שתמכו בי כל הדרך שמחתי לראותם בשמחתי ואז הבנתי טוב טוב
למה רק מי שמתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבנינה.
מסכימה כמעט עם כל מילה
מדגישה כמעט כי רציתי להדגיש את " קצת לפני תקיעת השופר "
למה חשוב שיהיה לפני?
לא חשוב יותר שמשיח כבר יבוא ויגאל את כל עמ"י
והשכינה תצא כבר מגלותא?
חמודה -!
את מהממת הלוואי שבקרוב יהיו לך בשורות טובות.
השנה עם כל הבידודים נראה לי שכולם מרגישים את ט באב בעוצמה אמיתית.
שנזכה לגאולת הפרט להכלל בקרוב אמן.
יש לנו יום ארוך. בלי לכבס ובלי לנקות, ואפילו בלי לאכול. זה הזמן לחשוב. לחשוב. ולמצוא לפחות רעיון אחד שאפשר להציע מייד עם שבירת הצום. באהבת חינם ייבנה הבית השלישי!!
טור נוקב ומחייב.
צודקת בכל מילה!