הם לא בוכים אף פעם. כל כך גברים…
מגיבים באדישות על כל טלפון מסרב
ומתייחסים בציניות לכל סגולה שבכוחה לקרב
מישהו אמר שרצינו להתארס?
לא, אנחנו הולכים לפגישות כי זה נחמד.
נחמד ליסוע במונית,
לשתות קולה או מיץ תפוזים,
לשבת בכורסא הכי גרועה כי מול ההיא יושבת חברה שלה.
לשמוע את סיפורי אלף הלילה ולילה שלה על הסמינר והחברות.
להתישב כי קשה לה לעמוד על העקבים.
לשבת ערב שלם עם חליפה כי זה פגישה ראשונה.
לחייך אל אבא שלה בנימוס למרות ש- הופה! יש לנו אותה עניבה.
לא לפהק אפילו שאתמול פיזזתי במרץ בחתונה של החברותא של סדר שלישי.
ל…
אם כל כך כיף להפגש, למה לנו אירוסין?
כלה שצריך ל:
להסביר למה אמא שלי התכוונה?
לישר את ההדורים שם ופה?
לנסות להבין למה היא מעדיפה עגילים ולא צמיד? (מה ההבדל בכלל?)
להגיד לה שאיזה ארון שהיא תבחר אני סומך בעינים עצומות?
לבקר איתה במוצאי שבתות אצל כל האחים הנשואים שלה שלמדו בישיבה לפני
שנולדתי?
לוותר על חיי הישיבה העליזים?
שאתה לא צריך ליידע אף אחד ששוב נסעת לאבו סנאן?
לוותר על הלילות הארוכים … בחדר… בהלו תימן…להתעדכן בכל הנייעס הכי חמים… הכי טריים… הכי עסיסיים…
לחזור יותר מוקדם, אפילו שאתה בדיוק באמצע…
וממש ממש עכשיו כשהרייד של ה'קציעס' ברור ומחוור…
כשר' עקיבא איגר כל כך קורץ … וזה תוספות מפורש ממש רק שצריך להפוך
אותו על פניו ולדוש בו עוד ועוד…
.……… אבל לחזור, כי היא כבר דואגת. ויש רשרושים במדרגות. וריח של
שריפה. והיא בכלל מרגישה רעידת אדמה. ואולי איראן תשגר פצצת אטום…
מישהו אמר שרצינו להתארס?
אבל למה, בכל זאת.
כשאני עומד לבד בתחנה, ב 1:00 בלילה.
חוזר מחתונה של חבר חדר, חברותא או כל זאטוט שמקים בית.
וקר וחושך.
ובכביש מולי נוסעות בלי סוף מכוניות עמוסות, אני סופר אותם.
יונדאי. טויוטה. פיאט אונו.רנו מגאן. פששש…. איזה גולף עוצמתי…
מנסה להתעלם מהבפנוכו שלהם.
אנשים צוחקים, מפטפטים, מספרים, צופרים , מנייעסים, מתרגזים אולי… אבל
מקשיבים.
הי? יונדאי אקסנט? איזה שנה? מה זה הטרנטע הזה?
אתה!!!
ואז פתאום אני מדמיין את אותו היום,
שאת תעמדי לצידי.
אני אספר משהו והעינים שלך ידלקו בהערצה.
אני אחמיא ואת תסמיקי.
ופתאום למילה שלי יהיה כוח וקסם.
תסתכלי ככה, במבט מיוחד כזה.
ששמור רק לעינים הירוקות/כחולות/חומות שלך. לא מבין בצבעים…
מבט שסוקר אותך מלמטה למעלה וכאילו תמה אם כבר עמד על כל הסודות והפלאים שקיימים ביצור החכם והמוערץ הזה שקוראים לו בעל.
ואני… אל תראי אותי ככה… קשוח וגבר…
זה רק כשאני רואה ג'וק.
רק אסמיק רגע ואעצור מישהו לבקש ממנו אש אפילו שאת
לא מרשה.
כי ככה אנחנו, לא נותנים שיתפסו אותם ברגשנות.
אני אקשיב ואת תספרי. אולי לפעמים זה יהיה להיפך.
אספוג את כמות ההפרעות בשיחה – כי החברות שלך לא שמעו על 'שנה ראשונה'.
אולי אני אפהק מידי פעם.
זה לא בגלל שישעמם לי – בכלל לא.
אני פשוט לא יעמוד בקצב של " – היא אמרה, עשתה , חשבה דברה… אז אמרתי
לה…"
אבל את תסלחי לי? נכון?
הכל יראה אז פשוט יותר.
ביחד. שנינו מול העולם.
מול הכבישים הסואנים, מול השמים השחורים. מול השקט , מול הרעש.
מול האוטובוס שלא מגיע. מול הארנק שריק. מול השכן שלוקח את העיתון.
מול הארנונה הגבוהה. מול … מול…
אחד מול השני וכל כך ביחד.
לא זולגת לי דמעה על הלחי, גם לא נחמץ לי הלב.
אני רק מוציא סיגריה ומבקש אש מחייל שעומד שם בתחנה.
לוקח חזק חזק לריאות ומקוה לימים יפים יותר.
אז מישהו אמר שאנחנו לא רוצים להתארס?
שוב נשארתי בצריך עיון
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
25 תגובות
פשוט מדהים להבין מה קורה לו,
לפעמים הם משחקים אותה גבר ולבחורה קשה להרגיש שיש כאן לב פועם כמו שלה….
כתוב מדהים!! מתואר מרגש!
לגבי הסיגריה – כן, אנשים מעשנים בשביל נחמה, אם העישון לא היה יושב על הרגש
האחוזים של המעשנים היו נמוכים בהרבה…
ועוד משהו, יש לי קשר עם הרבה בחורות בשידוכים, שיהיה ברור שהם מפחדות להתחתן לא פחות מבחור מבוגר,
אדרבא, יש להם רצון ענק להתחתן רק שהפחד גדול עוד יותר ממנו!!!!!!
לא מכלילה אבל ראיתי המון…
ואווווווווו !
אבל לא יודעת, מדי ורוד וזה ממש ממש לא ככה במציאות..(:
ואווווווו מדהים כמה נכון ויפה! שינית לי משו בראש
רק חבל על הפיכתה של הסיגריה ההרסנית למרכיב מנחם בפואמה הזו
בתור בחור מבוגר אעיד שיש בכתבה זו הרבה מן האמת ,
אולם נראה שזה הועתק מרומן אוטופי,
נראה שהכותב מנסה לרגש ,
ופחות להציג את החיים כהווייתם ,
לכל אדם יש רגעים יפים וגם פחות ,
הן לפני נישואין והן לאחריהן ,
הנסיון להציג נישואין כאוטופיה , כמו בסיפורים , לדעתי מעלה את רף הציפיות , ופחות מועיל לחיים התקינים,
ההתיחסות לצבע העיניים , נו באמת הגזמתם , " מבט שסוקר אותך מלמעלה למטה " ואוו ממש רגשני ,
אולי בעצם זה כתבה רק לנשים ?!
והן אוהבות כתיבה כזו , גם אם היא פחות ריאליסטית ?!
מפעים, עוצמתי ומרתק!!
כתוב יפה
כתיבה יפה אבל לא האבץי שמציגים את האישה בתור יצור שמענין אותו רק תכשיטים ובגדים ורק הרגש מנהל אותה, ואת הגבר בתור מישהו שאם הוא מביע רגש הוא יוצא ״ לא גבר״
מדהים מדהים מדהים!!!
מאד אהבתי את הסגנון כתיבה ואת הציניות…
זה מאד מעניין להבין פתאום את הצד השני
יפה,נהניתי לקרוא וגם תחקתי מהתיאורים…..יש ריח של שריפה וכו…
מאחלת שכולם יזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אושר
מדהים כל מילה בסלע . רציתי רק להזכיר שגם אנחנו המבוגרים מאד רוצים ליתחתן אנא לא לישכוח אותנו !!!!!! קשה לנו מאד מאד אם המצב על תטיפו לנו בבקשה מספיק גם ככה קשה
מקסים
אני חושבת שמה שכתב הבחור משקף את הדרך שבה בחורים מעוכבים מתמודדים עם ההמתנה הבלתי סופית…
מנסיוני הרב בשידוכי מבוגרים, רובם ככולם מגיעים לאחר שהתעייפו כהוגן מאינסוף פגישות עקרות, שניסו לשדך להם כי "אולי זה השידוך" ו"אסור להגיד לא סתם". הם בהרבה פעמים יוצאים בהכרזות על מה שהם מחפשים, כשלמעשה עוד לא יצא להם "להיפגש עם עצמם" ולדעת מה באמת באמת חשוב להם.
משיחות כאלו עם מבוגרים, ממצות וחודרות פנימה, הם מגלים איתי מה הדבר האמיתי שהם מחפשים, ואז הם יוצאים לפגישות ממוקדים, מפתחים ציפיה אמיתית ומנסים להתמקד בחוזקות, וגם מקבלים פידבק חיובי כאשר הם מורידים על דבר שבאמת מתאים שהם יורידו. אני בפירוש מחמיאה ונותנת גב לדבר הזה!
צריך להיזהר שלא להטיף למבוגרים! בבקשה יותר אמפתיה! יותר ניסיון להיכנס לנעלים שלהם, האינדיבידואליות. ההרגשה שמבינים את הצורך שלך ולא מנסים להטיף לך ולא מנסים להכתיב לך מה אתה צריך לרצות ומה לא – גורם לבחורים המבוגרים שהם מתחילים לשתף פעולה! תשאלו כל בחור מבוגר!!!
גם אנחנו היינו מאבדים עניין אם היו מכתיבים לנו מה לרצות ומה אסור לרצות. נהיה כנים.
בס"ד
לדעתי הבחורים המבוגרים מאד, יש להם מחסום מלהתחתן ןעל מחסום זה יושבות הטענות שלהם:
שהבחורה לא כל כך ו… ו.. וכו'… פשוט רוצים בחורה שהקב"ה עדיין לא ברא.
ממליצה להם שילכו לטיפול ויתחזקו ביראת שמים וידעו מה תפקידם בעוה"ז וחובתם לבניית בית.
בהצלחה רבה.
מעניין,
ממה שאני מכירה חיי הישיבה הם גם מאד תובעניים ועם הרבה מלחמות על הכבוד-תשאלו כל אח או בעל.
בחורים שאני מכירה רצו להינשא לא פחות מבחורות , יש לכל אדם רצון לקשר רגשי קרוב עם מישהו.
הבית בשביל בחור הוא מקום שקט עם רוגע פנימי מקום שמקבלים אותו והוא לא צריך "להוכיח את עצמו" כל הזמן כמו בישיבה.הוא הדין בחיי נישואין עם האישה.
איזה גברי זה…
בדיוק משקף, ואני דווקא מכירה כאלו שברגע אמיתי ומרגש הם ידעו להזיל דמעה או שתיים, משחקים אותה גבר אבל כשזה מגיע לרגע עוצמתי ומרגש הם לא נשארים אדישים. בכל זאת בנ"א.
היטבת לתאר את האמת שמאחורי כל בחור.
בעלי יועץ נישואין זה שנים, וגם מייעץ לבחורים רבים בשדוכים.
אני לא יודעת הרבה על עבודתו אבל זאת אני יכולה להגיד: מרבית הבחורים עמם הוא נפגש, זו הבעיה העיקרית שלהם. הם מרגישים שאין להם צורך בחתונה.
בעלי אמנם נותן להם את הצד החיובי, הן של המפורט למעלה, והן פרטים נוספים חיוביים שהחתונה תעניק להם. אך מעל לכל הוא נותן את הדגש על המבט היהודי, על החשיבות של הנישואין ועל השלמות שלו לבן אדם, במילים פשוטות.
ודרך אגב, גם הוא נפגש אתי אחרי שהוא עבר מסכת ייסורים ארוכה, הפך לאחד מ'האלתרים' בישיבה, עד שהשתכנע להנשא…
מדהים !מדהים ! מדהים! אין לי מה לומר… !
כתבה יפה ומרגשת!
אבל- חדווה,
זכות התגובה היא לרווקות!!!
לא הייתי מגיבה לגבי רגשות של נשואים, למה הם רבים ומה הסיבות שהם לפעמים מתנהגים כמו ילדים קטנים.
אז גם הנשואים, תנסו להצליח להבין דבר בסיסי אחד, במה שלא התנסיתם, אין לכם טיפת מושג!
כבוד לעומת זאת, זה משהו שלא מצריך כל כך ידע, פשוט לכבד מישהו אחר ולהבין שאין לך מושג מי הוא ומה הוא עובר. תנסו את זה.
חבל שקראתי את זה לפני השינה…
הלילה הזה כבר לא אירדם……….
בעלי קרא את הפוסט..
התרגש והזדהה עם כל מילה..
פשוט נכון..
ממש משקף את חיי ה"ישיבישער"
חזק ביותר
הם רק מראים בחוץ כאילו לא אכפת להם
בפנים הם מרגישים לא פחות מהבנות
צמרמורת!!!!!כתבה מושלמת !!!
אפשר לומר משהו? בתור בחורה מבוגרת המבוגרים באמת לא רוצים להתחתן נחמד להם בחיים
מה הם צריכים אישה שתבלבל להם את הראש?
עושים טובה לשדכן וניפגשים פעם רק בשביל לומר "לא",
מדהים להבין פתאום את הצד השני
פשוט לבכות!