תמונות עם סיפור לחיים/ אפרת צ'

שיתוף ב email
שיתוף ב print

התמונה הזו שבתה את ליבי מיד. הבזקתי.
ראו בה אב יושב בסוכה, מולו בחורו. בינהם מחברת הגמרא. עיני שניהם מופנות לבחור נוסף שניצב ליד השולחן, והם מאזינים לסברתו. הקישוטים בדפנות הוסיפו את הנצנוץ הסוכתי שלהם. תמונה של נחת. מיסגרתי אותה במסגרת כסופה ומכובדת. כי לה נאה, כי לה יאה.
הוצאתי מהארגז עוד מסגרת , פלסטיק מקושט בפרחי טוליפ, הכנסתי פנימה תמונה של ילדי המעטרים את הסוכה. אחד על הסולם , השני רוכן לכוון השרשרת, השלישית קושרת רימון לסכך. נוי תמונה.
הוספתי תמונה של שולחן חג חגיגי שגווני הזהב המלכותיים משתלבים עם נגיעות הירוק, מפיות תואמות ,חבקים. כמה מושקע, כך גם מזמין. תאווה לעיניים.
והתמונה של שמחת בית השואבה הביתית? כמעט שומעים את שירים דרך התמונה. גם האדם ההכי לא מוזיקלי היה מתענג על הצלילים. מתרפק על ההרמוניה.
היו גם תמונות אחרות קצת שונות. אחת הכנסתי למסגרת גלית אדומה. ראו בה שתי ילדות רבות על בימבה אחת תמימה לגמרי. למה? כי היה להן קשה לוותר, כי היה להן משעמם ,כי הן היו עייפות. היה גם שולחן חג אנימי כזה, ממש לא הירואי, ממש לא מפעים. למה ? ככה . כי היו יגעים, כי לא היה חשק, כי מישהו היה פגוע.
היה שולחן חולהמועד עם ארבע קושיות (התבלבלו בתאריך) : למה לא יוצאים? למה לא באים אורחים? למה יש סגר? למה דווקא עכשיו?
למה זה היה ככה? ככה. כי כולנו בני אדם.
כי לכולנו מנעד. חי, כנה , צודק לגמרי בקיומו.
בכל אחד מאיתנו פזל של חלקים. והחלק של הכעס מתחבר לחלק של השמחה. החלק התזיזתי חובר לחלק שלוו ושאנטי. גם סיפוק, גם תיסכול, גם חיות ומרץ עשיה , גם כבדות ורפיון. ימי אהבה וימי שנאה. לכל זמן. עת לכל תחושה.
לקחתי את התמונות , כל אחת יצגה משהו כל כך אחר. בכל אחת היו השחקנים מחצינים מסר שונה , אולי הפוך. אספתי אותן אל חייקי.
היו הן חלק ממני. לא ניסיתי להתנער, לא השלכתי את הפחות פוטוגניות אל מעבר חלון ביתי.
לכולן מקום באלבום, אלבום חיים.
רציתי לאהוב את כל חלקי.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.