טרגדיה אסון לכולנו, לכל עמי ישראל. אסון לא נתפס!
גם הכתבים הגדולים ביותר לא יוכלו לבטא את מה שקרה!
אני מרגישה חובה לכתוב כמה מילים על 2 קורבנות מהאסון המחריד שהכרתי באופן אישי
כמה מילים שישאירו את חותמם וכבודם הראוי ולא רק את הטייטל של 'נספים באסון מירון תשפ"א' או 'עוד אחד מתוך 45'.
איבדתי דוד יקר וחביב, הרה"ח אלעזר גפנר ז"ל אח של אבי ז"ל
איש יקר פעלים ורב חסד מאיר פנים לכולם. תמיד היה לו מילה טובה!
בשנות ילדותי גרתי בהר נוף שתי בנינים לידו, וכל פעם הקדים בבוקר טוב עם חיוך.
השכים קום לתפילה לימוד ועובודת הבורא. נמרץ ניצל כל דקה!
מדי שבוע ביקר עם מתנדבים נוספים חולי נפש בכפר שאול בהר נוף – מתחם סגור ומסוגר שכמעט אף אחד לא מעז להיכנס או להתקרב לשם בהתנדבות, והוא נכנס וחילק שמחה ומיני מתיקה.
כמה כואב.
מאז שאבי נפטר לפני 5.5 שנים כל שבוע ר' לוזר (אלעזר) התקשר לאחל לאימי היקרה (גיסתו!) גוט שבת- שבת שלום.
כבר כמעט 6 שנים מהפטירה של אבי האהוב ז"ל ושום שבוע לא פיספס, לא בשבתות חורף ולא בערבי חגים.
אוי לי לחזור מלוויה קורעת את הלב ולראות את דודתי היקרה אלמנה שבורה, שרק לפני יומיים עוד הסתובבה עם בעלה ביחד במירון ואת ילדיהם היקרים הרכים העדינים והאהובים -יתומים
דמעות דמעות דמעות
הקורבן השני
אלי כהן.
בחור חמד נעים הליכות. מתגורר בביתר.
הלקוח הכי צעיר והכי נדיר שהיה לי.
לפני קצת יותר מחצי שנה זכיתי למתג לו סיום הש"ס.
כבר אז רציתי לשתף בהתרגשות שהיתה לי. זה לא היה אירוע רגיל של מוסדות או ישיבה.
זה גם לא היה סיום הש" ס של 7 שנות לימוד.
מי זכה לעצב לוגו ומוצרים לסיום הש"ס שנלמדו רק בחודשים וחצי, וכל זה בחור בן 16 יזם?
זה היה אירוע שאלי כהן ז"ל היה המחותן הראשי.
אלי כהן יזם את לימוד המסכתות. בזמן שכולנו היינו ספונים בסגרים והישיבות לא פעלו, הוא הרים את הכפפה ויזם שכל בחור ינצל את זמנו ללימוד מסכת אחת. את המסכתות המורכבות הוא חילק למספר בחורים.
ותוך שנה וחודשיים הישיבה זכתה לסיים את הש"ס.
אצלם הסגר היה מנוצל בצורה המשובחת ביותר.
בזכותו
הוא אירגן גם את האירוע עצמו. אירגן את הבחורים להתרים כספים למעמד הנפלא. וכמובן שתרמו למעמד מרגש כל כך.
היה חשוב לו לאורך התהליך שיהיה חסידי מכובד והכי חשוב מפואר. שיראו את המיוחדות של האירוע.
הוא הפיק הכל החל מהלימוד וכלה בתפאורה, באולם, במוזמנים, הרבנים חשובים שהגיעו, המיתוג לאירוע ועוד ועוד.
הלב לא תופס את גודל האובדן
עוד ועוד מהנספים לפתע מתגלים כגיס של שכנה או אח של חברת ילדות.
כמה כאב.
שה' יתן נחמה לכולנו 'ומחה ה' דמעה'.
חייבים להתעורר. אחרי שנה קשה של קורונה שהיתה מאת ה' בלבד, הגיע עוד אסון שמיימי לחלוטין.
ושניהם היו על הנשימה!
גם בקורונה הנגיף תקף את הנשימה וגם במירון איבדו את הנשימה.
מה ה' רוצה מאיתנו? אולי שניקח נשימה עמוקה לפני שמדברים לשון הרע? לפני שכועסים?
מה דעתכן? איך אפשר להתחזק?
מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
6 תגובות
אני חושבת שהאסון הזה שקרה ביום שנפסקה המגיפה של תלמידי רבי עקיבא
קיבלנו מסר עוצמתי שרבי שמעון בכבודו ובעצמו הזמין אליו את טובי האנשים ולא משנה לא לאיזה מגזר הם שייכים.
הוא לקח אליו ספרדים וליטאים וחסידים מחסידויות שונות וגם חוצניקים להראות לנו שלא המגזר קובע אלא מה האדם עצמו.
כמה אנחנו צריכים להתחזק באחדות עם ישראל.
וכן אופן המוות שנרמסו תחת אנשים אולי נפסיק כבר לרמוס אחד את השני – הכוונה שנפסיק לפגוע ולבזות את הסובבים אותנו גם אם הם לא הולכים בדיוק בדרך שלנו…
אני קיבלתי על עצמי להתחזק באמונה פשוטה, לומר כל יום יהיה עיקרי אמונה.
להאמין שזו גזרה מאת הבורא ולא להאשים את כל מי שאפשר. (ויש את מי)
וואי שובר את הלב !
וממלא בדמעות
האנשים הכי הכי מיוחדים נעלמו לנו פתאום.
ממש הקב"ה קטף שושנים
מה שמחזיק את כולנו זו התקוה האמונה הגדולה שאוטוטו יבוא משיח צדקנו ונגאל כולנו…
והלוואי ונתחזק כולנו ונהיה אנשים טובים יותר – אמן
אני החלטתי לנסות להעביר על המידות.
היתה לי חברה שמאד פגעה בי והיחסים איתה התקררו.
התקשרתי אליה והצעתי לעזור לה בענין מסוים והרגשתי שאני רוצה למחול לה בלב שלם.
הלואי שנזכה להתקרב להשם ולהתחזק באמונה!!!
דדדדדדדדדדדדי!
היום ההיתי בחדר מורות והסגנית דיברה עם אחת המורות שלא כ"כ מסתדרת איתה… כשהסגנית יצאה היא דיברה עליה, ולא, לצערי לא היה לי את האומץ להגיד להם דדדדי!!!!
אחרי שניונת הם דיברו על האסון וברור שהכל משמים ואין בכלל שאלות באמונה, וברור שה' רוצה שנשתנה. רציתי לומר, תעצרו! שימו לב מה דיברתם כאן לפני שניה, וכואב לי שלא היה לי את ה"עז כנמר" הלוואי שגם אני אזכה להתחזק בנושא זה.
תודה על הכתיבה שמרוממת טפח מעל הקרקע
מירי היקרה
כתבת מרגש מפעים ומעורר