רשו"ת השידוך: הרהורים על שידוכים בעקבות אסון מירון

שיתוף ב email
שיתוף ב print

דברים רבים נאמרו ועוד ייאמרו על האסון הנוראי שאירע בליל ל"ג בעומר השתא באתרא קדישא במירון. החל משאלות למה זה קרה ועד קבלות וחיזוקים שונים בתחומים רבים, יתקבלו לרצון לפני אבינו שבשמים שיאמר קץ לצרותינו ויחישו את הגאולה השלימה.

בשורות הבאות רציתי לשתף מעט מהרהורי ליבי.

הקב"ה דיבר אלינו, כל מגזר קיבל "ייצוג" בין הנספים (למעט כהנים שלא היו שם, ומעניין לציין שזה אירע בשבוע בו קראנו את פרשת 'אמור אל הכהנים בני אהרן…' ) ואין איש יכול לומר שלום עלי נפשי.

בשבוע האחרון קראתי מעט על הנספים, על חייהם ופועלם, על האבידות שנקטפו כך בפתאומיות. בין הדברים היו גם תולדות חייהם וכן, גם על מצבם האישי.

למעלה ממחצית מהנספים לא הותירו אחריהם זכר! ילדים, נערים צעירים וגם רווקים בשידוכים.

ומה שהכי צמרר אותי, שהיו לפחות שלושה בין הנספים שהיו בשידוכים ומכל החוגים: משה בן שלום – 21 (למען הגילוי הנאות אספר שידעו אותי שהוא מתחיל לשמוע הצעות שידוכים, המנוח נסע למירון לבקש על שידוך), אלקנה שילה (28 בדיוק, נולד ונפטר בל"ג בעומר), חן דורון (41), ידידיה פוגל (22), דובי שטיינמץ (21) וסליחה אם שכחתי מישהו נוסף.

גם חתן טרם נישואיו – חסיד גור בשם קנובלוביץ בן 22.

הכול משמים, אין ספק על כך, ולכל אחד ייעודו בעולם עם הכלים והתפקיד שייעד לו הבורא.

ידוע שכל הצעת שידוך מקרבת את הזיווג האמיתי ומשהתמלאה המכסה הזיווג מגיע. לא יכולתי להימלט מהמחשבה על כך שלו היו מציעים להם יותר הצעות שידוכים – אולי התמונה העגומה הייתה שונה והנספים הללו היו משאירים אחריהם שם ושארית.

בשורות אילו לא באתי לרפות ידיים, חלילה, כולנו באבל על האסון הנוראי, מי שהכיר אנשים או בחורים מהנספים ומי שרק שמע עליהם, מודע לגודל האבידה. קטונתי מלהביע דיעה, לב יודע מרת נפשו וגדולי ישראל אמרו במה יש להתחזק.

לא לחינם פרסמו את שמות ההרוגים, גילם, עדותיהם ומצבם המשפחתי, (אחד מהם היה שדכן, אם איני טועה) גם לכך יש סיבה מלמעלה. לקרבן הציבור הזה יש מטרות וכפי ששמעתי מה ביקשו המשפחות האבלות: אל תעברו הלאה, תוכיחו שהקרבן הזה לא היה לריק, שהקב"ה לא יאמר, חלילה: לשוא הכיתי את בניכם, מוסר לא לקחו (ירמיהו ב).

בטור זה הייתי רוצה לומר שוב: אתם מכירים רווקים/ גרושים/ אלמנים או כל מי שמחפש/ת לבנות בית ? קומו והציעו להם הצעות ויפה שעה אחת קודם.

ואם אי מי יתעורר מהטור הזה ויציע ולו הצעת שידוך אחת – יהא זה לזכר הנספים ולעילוי נשמתם.

בברכת בשורות טובות בקרוב

פנחס גולדשטיין

שדכנות. ייעוץ ומענה לשאלות בנושאי השידוכים. מחבר הספר 'רשו"ת השידוך' (בקרוב). גמ"ח תיווך שדכנים לקהל היעד לפי התמחות ופילוח.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

13 תגובות

  1. ואולי חשבון הנפש הוא דוקא לרווקים / רווקות והוריהם שחושבים שאין כמותם בעולם… חיים בדמיונות, לא מוכנים לוותר על שום דבר
    כואב לי לומר את הדברים, אבל כאחת שמציעה הצעות ונוכחת לראות את הנ"ל לצערי הרב. וד"ל

  2. יש המון רווקים ורווקות צעירים שממש משוועים להצעות.
    ואף אחד לא חושב עליהם.
    שמעתי כמה בנות צעירות מדברות בכאב שכבר חודשיים אין להן שום הצעה.
    חברים, משפחה, קולגות- תחשבו על מישהו שיכול להתאים.

  3. לכל אלה שכתבו שנחסך סבל מאלמנה ויתומים, זה אולי נכון
    אבל שבן אדם עוזב את העולם בלי להשאיר אחריו ילדים זה צער גדול מאוד.
    אנחנו לא יודעים חשבונות שמים, ובאמת כל אחד נגזר עליו מה שנגזר.
    אבל באמת בתור מישהי בשדוכים הרבה מאוד שנים זה אחד הפחדים שאנחנו מדחיקים אותם לגמרי המתודעה.
    בכל מקרה זה מצווה גדולה ביותר לעסוק בשדוכים, וכידוע כל הצעה מקרבת.
    לצערי אני בשדוכים שנים רבות, ואני מרגישה שרק מי שנמצא בזה מבין את גדול הקושי
    חברות בדר"כ אוהבות להגיד שככה זה קשה לכולם, ושכולם מתמודדים ולמה אני חושבת לעצמי שאצלם אין התמודדויות,
    התגובה הזאת רק ממחישה לי עד כמה הנשואים נמצאים במקום אחר שלא מסוגלים להבין…
    להוציא חברה נפלאה ביותר שכל כך מבינה את גודל הקושי, (ולא, היא דווקא התחתנה צעירה בת 20 ויש לה 6 ילדים בלעה"ר)

    1. גם אני מיד חשבתי ככה, זה היה התיקון שלהם בעולם מי אמר שהם היו צריכים להשאיר אלמנות צעירות ויתומים….? ד' יודע שהיה הכי טוב כך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.