זכיתי לשבת על כסא קדשו של הרב קנייבסקי זצוק"ל/ נחמי וינשטוק

שיתוף ב email
שיתוף ב print

13 שנה אחורה הייתי מודאגת מאוד. הייתי אז לקראת לידת בתי הגדולה והרופאים הדאיגו אותנו כמו שהם יודעים. 

באחד הימים אמרה לי אמי ע"ה "בואי ניסע לרבנית קניבסקי". הן הכירו היטב.

הגענו לבית הקדוש והמרומם הזה, בית התורה של רבי חיים קנייבסקי והרבנית. 

הרבנית קבלה אותי ואת אמי ע"ה במאור פנים מיוחד השמור רק לה, בירכה שהכל בסדר ואין צורך להאמין לרופאים ואיחלה "שתזכי ללידה מהירה כמו תרנגולת – צ'יק צ'ק בקלות בקלות". 

אותה שעה ראיתי תכונה מכיוון חדר הרב. היתה זו שעת מנחה והרב יצא עם פמלית מלווים לתפילה, הרבנית לחשה לי "בואי תשבי על כסאו של הרב ותאמרי כמה פרקי תהילים".

עשיתי כמצוותה, ישבתי על כסא קודשו של הרב  ולחשתי פרקי תהילים ככל שרק זכרתי בעל פה. 

האמת? שלא רציתי להתנתק מחוויית הקדושה של ישיבה על כסא של צדיק יסוד עולם, זו חוויה שלא מעלמא הדין!

גלידה טעימה, טיול מהנה אז כביכול מה מענג בלשבת על כסא?  

כנראה חוויות של קדושה קשה להסביר  צריך להרגיש ואז מבינים מעין דמעין מה פרוש "מעין עולם הבא"

חצי שנה מאוחר יותר הברכה התקיימה במלואה. 

אני עוד זוכרת כיצד התקשרתי לאמי ע"ה מבית החולים לפנות בוקר "אמא, את זוכרת איך הרבנית קייבסקי בירכה? כנראה זכות הברכה שלה עמדה לי כי רבע שעה לאחר שנכנסתי לחדר לידה והתינוקת היתה בחוץ…" (ה' ריחם עלי שלא אצטרך לחוות חוויה של לידת אמבולנס…)

אתן יודעות שלהיות בבית של גדולים ובכלל לקרוא על מעשיהם והנהגותיהם של גדולי ישראל יכול לרומם ולהגביה את שאיפותינו ומנגד יכול לכווץ ולגמד אותנו לכדי אבק פורח.   

בספר 'בית אמי' מסופר שפעם באו לרבנית קנייבסקי קבוצת בנות שרצו לשמוע ממנה על הסתפקות במועט.  הרבנית השיבה להן, שזו מעלה גדולה מאד להסתפק במועט אבל היא לא יכולה לענות על כך מכיוון שהיא מעולם לא הסתפקה במועט. תמיד היה לה כל מה שהיא צריכה…

סיפור נוסף: הרבנית תמיד לבשה אותה שמלה בשמחות. בנותיה ביקשו ממנה לקנות שמלה חדשה אך היא אמרה "אם אקנה שמלה חדשה איך יכירו אותי?"

כשאני קוראת סיפורים כאלו אני חשה התכווצות פנימית. מה עלי לעשות עם הצרכים והרצונות שלי  שהם כביכול כל כך גשמיים ביחס לאנשי רוח שכאלו???

אשמח לשתף אותך בנקודה משמעותית שסידרה לי אישית מאד את הראש לאחר הרצאה ששמעתי מאת הרב רייך שליט"א על הנושא של 'בית של תורה מול חיי עולם הזה'. (מבוסס מתוך הספר 'שערי דעת' של הרב בלוך)

היחס הנכון הוא בדיוק מה שנאמר במשלי- "פלס במעגל רגלך" כלומר ככל שאגדיל את רצונותי ושאיפותי להוסיף עוד ועוד מתאוות העולם הזה, אזי אצטרך יותר ויותר ולא אצליח להשביע את תשוקותי לעולם, כפי הידוע- "יש לו מנה רוצה מאתיים…"

אבל אם ישנו צורך, ואני שוקלת עם עצמי האם זה ואכן צורך או מותרות? ופה הבחינה האמיתית שלנו מול עצמינו כי ההנאה הבעייתית נמצאת במעבר בין המעגלים השונים ואין הנאה גדולה יותר במעגל גדול יותר. 

כמו כן, הרב בלוך מוסיף ומחדד שלכל אדם צרכים אחרים לפי דרגתו ומעלתו ותפקידו עלי אדמות, ומאד לא נכון לחנוק צרכים אלו. 

כלומר- הרב קנייבסקי זצוק"ל נהנה מכוס תה, כפי שאני יכולה להנות מאייסקפה, ההבדל הוא שאני התרגלתי שכוס תה לא ממש משמחת אותי אלא היא ברירת מחדל…

ופה טמונה עבודת חיינו עלי אדמות!

האם אני אקנה את השמלה החדשה והיא תשמח אותי גם אם היא מעונה קודמת? גם אם אקנה אותה בלי שיטוטים אינסופיים לוודא שהיא שמלת חלומותיי? ולאחר הקניה האם ארגיש מרוצה או החמצה כי שמעתי שבמכירה פלונית מכרו סייל מעולה?

כנ"ל כשאת עומדת לפני שיפוץ האם קריטי שדגם הבלטות יהיה המילה האחרונה? האם הכרחי להחליף גם את התאורה שנקנתה לפני שנה  אבל פחות מתאימה לסגנון העכשווי וכו'…

חז"ל אומרים על רבי חנינא בן דוסא "כל העולם כולו ניזון בזכות חנינה בני, וחני בני די לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת" (תענית כד, ב)  ומפרשים שבקב -מלשון קו, באמצעות ההסתפקות של ר' חנינא נסלל שביל של שפע לעולם כולו.

את ואני לא אמורות להתייאש מסיפורים הירואיים על גדולי ישראל שחיו בקדושה ובטהרה שהגנו על הדור כולו  אבל כן אמורות לקחת מהן משהו לחיים שלנו. במידה הנכונה…

 מפה את מוזמנת לשתף את כולנו  בהרהורים שעלו בך על חיי רוח מול חיי גשמיות ומה את יכולה לעשות כדי להתקרב ולזכות להתענג על ה'!

באיחולים לסייעתא דשמיא בפילוס (מלשון פלס, סרגל מידה) נכון וראוי לכל אחת לפי צרכיה וצרכי נפשה ונשמתה ושנזכה לשמח את בוראינו, להתענג על ה' בכל נפשינו ומאודנו ולקדש את כל מעשינו  וצרכנו! 

רוצה לקבל במתנה מערכון שיכניס לך קצת אויר ואוורור בתוך כל העבודות והנקיונות? לחצי פה>

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.