בגמ' מובא שבבית המקדש יש הבדל בין השופר שתוקעים בו בראש השנה לבין השופר
שתוקעים בו ביום כיפור… השופר של ר"ה כפוף!!! כי בראש השנה כמה דכייף איניש
נפשיה טפי מעלי… ואילו ביום כיפור השופר הוא פשוט, כי ביוה"כ כמה דפשיט איניש
נפשיה טפי מעלי…
כתוב כאן: שבראש השנה אדם צריך להיות כמה שיותר כפוף… כמה שיותר רציני ובכובד
ראש… ואילו ביום כיפור זה בדיוק הפוך… אדם צריך להיות כמה שיותר רגוע ושלו, סמוך
ובטוח על ה'…
מה הכוונה?? אפשר להמשיל את זה במשל פשוט: תאר לעצמך אנחנו רוצים לנסוע
לצפון… אנחנו ממהרים לאוטובוס… שלא נפסיד אותו… צריך ללכת עשר דקות… הולכים
והולכים מהר מהר… נו נו… להזדרז… אמא מאיצה במוישי… תלך מהר.. אנחנו חייבים
להספיק את האוטובוס… מוישי הבין עניין… צריך ללכת מהר מהר… הוא הולך מתנשם
ומתנשף… והנה ב"ה… הספקנו את האוטובוס… איזה יופי… מוישי עולה לאוטובוס… ו… ו…
וממשיך ללכת במהירות… ממשיך ללכת הלוך חזור… ואז אמא גוערת במוישי… תפסיק
ללכת… תשב במקום שלך…
מוישי לא מבין: הרי לפני דקה אמרת לנו שצריך ללכת מהר מהר כדי להספיק… אז אני
הולך…
הוי, מוישי אתה לא מבין: מקודם היינו צריכים להספיק את האוטובוס לכן עבדנו קשה..
הלכנו והלכנו במהירות והזענו בשביל להספיק את האוטובוס… אבל עכשיו שכבר הגענו…
וכבר עלינו על האוטובוס… כעת העבודה התהפכה!!! כעת אדרבה ואדרבה… כעת צריך
לעצור!!! צריך לשבת באוטובוס… לשהות באוטובוס… ולא ללכת… אם תמשיך גם פה
ללכת אתה עלול לרדת מהאוטובוס,
זה משל טוב להסביר את שינוי התפיסה מראש השנה ליום כיפור…
בראש השנה צריך לעבוד קשה… צריך להיות כפופים… זוחלים ורועדים מיום בואך
חלים כמבכירה מאימת דינך… כן… צריך להספיק את האוטובוס… להספיק לתפוס את
המלך… לא להחמיץ את מעמד הכתרת המלך… אבל עכשיו שב"ה הספקנו… עכשיו שזכינו
להמליך את ה' בשופר… מכאן ואילך "אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון",
זהו!!! כעת עלינו על האוטובוס, זכינו להמליך את ה'… כעת העבודה מתהפכת במאה
שמונים מעלות… מהליכה ממושכת ועבודה רצופה וצרופה… זה מתחלף בשבת שבתון!!!
תעצור כאן!! תשאר כאן!! אנחנו במטוס… תחגור… ה' מטיס אותנו… כעת עיקר העבודה
זה להיות!!! להישאר כאן… לתת לה' לעשות את העבודה… לתת לנהג להוביל אותנו ולא
לקפוץ מהאוטובוס…
ובאמת רואים בחז"ל שלפתע בערב יום הכיפורים הייתה ננסכת מין שלווה בלתי מוסברת..
יש את הגמ' המפורסמת שלר' ביבי בר אביי הצטבר במשך השנה הרבה פרשות שהוא
לא קרא שנים מקרא ואחד תרגום… קרה לך פעם כזה דבר?? נו… מתי משלימים את
זה?? אני בדרך כלל משלים את זה בדאצ'ה של בין הזמנים אב, אז זהו שר' ביבי בר אביי
סבר לאשלומינהו במעלי יומא דכיפורי… לא מצא יום מתאים להשלים שנים מקרא ואחד
תרגום דווקא בערב יום כיפור… על אותו משקל מצינו שני אמוראים שהיו מגיעים פעם
בשנה הבייתה… מתי?? ערב יום כיפור!!! רבש"ע: מה העניין להגיע בערב יום כיפור???
כל השנה לא היה להם זמן… הם היו עמלים בתורה
בהתמדה עצומה… רק הגיע ערב יום כיפור… פתאום
יש להם זמן להטעין את הרב קו… לצאת לנסיעות…
להשלים שנים מקרא ואחד תרגום… מה הפשט בזה?
אצלנו ערב יום כיפור זה היום הכי טעון… הכי מלחיץ…
ואילו האמוראים בדיוק אז מצאו לנכון שזה הזמן הפנוי
לעשות את מה שבמשך השנה לא היה להם זמן לעשות…
איך אתה מסביר את זה???
התשובה היא: שבערב יום כיפור הגענו לאוטובוס!!!!
כשמגיעים לאוטובוס… כאן עיקר העבודה היא לשבת…
להתרווח על המושב… ולתת לנהג לעשות את העבודה
ולקחת אותנו למחוז חפצנו… אם תשאל את הנהג: איך
אתה יכול לעזור לו בנסיעה?? מה הוא יענה לך?? תשב
במקום שלך ברוגע… ותן לי לנסוע… הנה, הדלקתי מזגן,
גם תאורה יש, והיום יש אפילו חיבור להטענה… רק תשב
במקום שלך בנחת ותתן לי להוביל אותך למחוז חפצך…
זו העבודה של ערב יום כיפור ויום כיפור… תן לי!!!! תן לי
לנקות אותך!!!! תן לי לקדש אותך…
נו… אז אבא שבשמים… מה אני צריך לעשות??? לתת
לי!!!! תהיה משוחרר… וזה בדיוק מה שהאמוראים היו
עושים… כל השנה כולה הם חיו בדריכות… לומדים…
עובדים את ה'… לא נחים לרגע… רוצים להספיק
את האוטובוס… רצים אחרי ה' כסוס שרץ בין בצעי
המים… אבל ברגע שמגיעים ליום כיפור?? כאן העבודה
מתהפכת!!! כאן להרפות… לשחרר… תן… תן לרבש"ע
לעשות את העבודה… ולכן זה היה היום היחיד בשנה
שפתאום לרב ביבי בר אביי יש זמן מיותר… הוא קורא
שנים מקרא )עד שגוערים בו שצריך לאכול( פתאום
רבי עקיבא בכבודו ובעצמו אומר לאנשים לעזוב את
הבית מדרש… מה יש?? היום תנו לרבש"ע לעשות את
העבודה…
כלפי מה הדברים אמורים?? איפה זה פוגש אותנו??
לנו מאוד קשה לשחרר אחיזה!!!! אני בעיקר פוגש את
זה מול הרופא שיניים… כשהרופא שיניים מטפל לי הוא
כל הזמן מתחנן לפני… תשחרר… תשחרר את השפה…
תן לי לעבוד… למה אתה מכווץ?? כן… קשה לי למסור
לו את עצמי… קשה לי להשליך את עצמי לפניו… (אפשר
להבין אותי… סו"ס זה רופא שיניים) דא עקא שאת אותו
קושי, קשה לנו גם מול אבא שבשמים… אבא שבשמים
מבקש ממני ביום כיפור: בא… תשחרר… אני היום מנקה
אותך… תעצום את העיניים… ותן לי לקלח אותך… תן לי
להוריד ממך את כל הלכלוך… וקשה לנו לשחרר אחיזה!!!
והקושי הזה בין הייתר מתבטא בקושי שלנו לשמוח ביום
הכיפורים… אנחנו כאילו מתעקשים לתפוס את העסק
חזק לידיים… להיות שותפים פעילים כאן במהלך…
וברגע שזה ככה… מה הפלא שקשה לי להרגיש שה'
מנקה אותי… כי התעקשתי להיות מעורב בזה… ותכל'ס…
כל התערבות שלי רק מפריעה… הרפו!!! הרפו ודעו כי
אנוכי אלוקים… ה' מבקש מאיתנו ביום כיפור: כמה דכייף
איניש דעתיה טפי מעלי… תשחרר… תן לי לנקות אותך…
רגע… אז מה אני בכל זאת אמור לעשות ביום הקדוש הזה
של ערב יום כיפור?? לשמוח!! להאמין באמונה תמימה
שזה קורה… ביום כיפור להתוודות כמובן ולהתחרט
ולקבל קבלה לעתיד… אבל מעבר לזה לזכור שבסופו של
דבר: אנוכי אנוכי הוא מוחה פשעיך למעני… זה הוא!!!
הוא עושה את זה… והוא עושה את זה הכי טוב… יהי רצון
שנזכה לשמוע את הבת קול המכרזת ואומרת: לך אכול
בשמחה לחמך ושתה בלב טוב את יינך כי רצה אלוקים
את מעשיך. גמר חתימה טובה.
מאמר מערכת בעלון "שלהבת" מיסודם של הגאון ר' שמשון דוד פנקוס זצוק"ל והגאון ר' עזריאל טאובר זצוק"ל
לקבלת העלון במייל שלחו ל:
2 תגובות
חזק ביותר ישר כוח גדול
מים קרים על נפש עצובה
התחזקתי בזכות האתר שלכם לכבוד יום כיפור