בחודש טבת אירעו צרות רבות לעם ישראל, והלוואי שייהפכו לימי ששון ושמחה במהרה בימינו…
בחמישה בו, בא הפליט מירושלים אל הנביא יחזקאל ואמר לו:"הוכתה העיר", ולדעת ר' שמעון הוא הצום העשירי ולא בעשרה בטבת.
בז' בטבת ד' אלפים ר"ל, נאסרו שלושה מראשי היהודים שבבבל, ראש הגולה הונא מרי בר זוטרא, רב אמימר בר רב ינוקא, ומשרשיה בר פקוד, ולאחר זמן נהרגו על קידוש ה'.
בח' בטבת, הכריח תלמי מלך יון את זקני ישראל לתרגם את התורה ליוונית והיה העולם חושך שלושה ימים. התרגום גרם ליהודים להתבולל בתרבות היוונית ולהפוך למתיוונים.
ט' בטבת נחשב אחד מעשרים ימי הצרה שצריך להתענות בהם, ובשולחן ערוך כתוב על יום זה: "לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו". חז"ל הסתירו את הסיבה ליום זה, ויש אומרים שיום זה הוא יום הסתלקות עזרא הסופר, או שבו ביום נלקחה אסתר המלכה לארמונו של אחשוורוש. אחרים מציינים יום זה כיום לידת אותו האיש, או מות שמעון כיפא (פטרוס) שהיה מראשוני המאמינים באותו האיש ומפיץ תורתו.
בעשרה בטבת (שהשנה חל ביום ראשון), הגיע נבוכדנצאר מלך בבל לעיר ירושלים והטיל עליה מצור, ומפני זה מתענים לזכר תחילת צרות החורבן.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
