'אין משיחין בשעת…', נכון!
אבל, מה לעשות? יש ילדים שלא יודעים שאסור לריב בשעת הסעודה ('ובכלל…') ואסור לשפוך לבן על האחות הקטנה ('היא התחילה…') ואסור לפורר את הלחם ('אני לא אוהב את הגבינה הזאתי…').
בשביל ילדים כאלו ואחרים ובשביל האימהות שלהם, שרוצות לרתק (ולהאכיל…) אותם לאו דווקא סביב ספר או משחק מהחנות – מיועדות השורות הבאות.
"אמי מורתי"
שעה כזו שבה הילדים יושבים ומחפשים תעסוקה הולמת מלבד האכילה, יכולה להיות "שעת השיחה" של אימא. נכון, הילדים כבר איישו את ספסלי מוסדות הלימוד היום, אך למה להשאיר רק למורה או לגננת לרוות נחת מחוכמתם ולהעשיר אותה עוד ועוד? דווקא בידך, אמם, החלק משמעותי ביותר בהתפתחותם השכלית הרגשית וההתנהגותית – בשילוב דוגמאות חיות, ישירות מחיי היום-יום, והכל – בשעה ממוקדת של הארוחה המשותפת. באפשרותך להעשיר את שפתם של ילדייך ולעלות את רמת חשיבתם, את יכולה לנצל שאלות ונושאי שיחה ספונטניים שהם מעלים או להציע רעיונות חדשים ולפתחם עם החבורה הצעירה.
אימהות רבות זוכרות את הדרכתו של הרב י' א' וולף זצ"ל: "ילד עייף או רעב – אי אפשר לחנך". שווה להשקיע ולהתחיל את ארוחת הערב מוקדם, ועוד לפני שהילדים רעבים ומפהקים – להספיק לאלפם בינה.
אז על מה נדבר היום?
זו הכותרת שמופיעה בראש הדף בתיקיית-הקשר של אימא הגננת.
ומתחת לה? בנושא האוכל קיימים תחומים רבים, בכל פעם אפשר להקיף אחד מהם ולמצות ממנו את מקסימום הידע, הרגש או ההתנהגות הנדרשת בו.
באיזה אופן? הדרך להעביר מידע ומסרים נתונה לשיקול דעתה היצירתי של כל אם, כאן נציג מספר דוגמאות ורעיונות. הילדים מסוקרנים, חושבים, מחדדים מוחות ונהנים מהתשובות של עצמם…
הכלל הוא שכשאימא מעלה נקודות לחשיבה, היא לא מצפה לתשובה מסוימת, אלא רוצה לשמוע מה חושבים הילדים: "נכון!" "איזה מקורי!" יש הרבה תשובות נכונות לשאלה אחת, ואימא שמחה לשמוע את הרעיונות שמעלים הילדים הנבונים שלה.
הבאנו לאמא 'טעימות' מכמה נושאים שמתאימים לעלות על השולחן, ושאלות שמומלץ לעלות בראשים הקטנים, הוספנו 'על קצה המזלג' מידע על חלק מתחומי הלמידה אותם פיתחנו. בתאבון:
מה אנחנו אוכלים?
לפני שהאוכל מוגש לשולחן יש הקדמה: נתאר מאכל בלי לומר את שמו, הילדים מנחשים, והמזהה הראשון מוזמן אחר כבוד להניחו במרכז השולחן (אחר כך אין סיכוי שהוא לא יאכל את המאכל "שלו"…)
"היום נאכל משהו שאופים אותו מקמח ומים".
"למנה שניה כל אחד מקבל משהו שגדל באדמה והוא עגול ואדום".
"משהו שעשוי מחלב והוא נוזל בצבע לבן".
על קצה המזלג: צבעים, צורות, מצבי צבירה, תהליכים וחומרים שמהם מורכבים המאכלים, זיכרון ועיבוד שמיעתי.
מה אנחנו לא אוכלים?
היום, אימא, אנחנו מצוידים בספר עם תמונות של בעלי-חיים או לפחות בשמותם…
נדפדף עם הילדים הלועסים תמונה אחר תמונה: "אילו בעלי-חיים טהורים?" "אילו בעלי-חיים אינם טהורים?" "מותר לאכול מתוצרת של בעלי-חיים אלו?"
ולחלק הבא: "אלו בעלי-חיים עלולים להיכנס לאוכל שלנו בלי רשות? פיל? שועל? נכון, תולעת!" נלמד את הילדים מה עושים כדי שלא יכנסו חרקים ומה לעשות כשהם נכנסו.
נעודד את הילדים להיזכר בעוד מאכלים שאותם אנחנו לא אוכלים: בשר וחלב יחד, בשר משחיטה שאינה כהלכה.
נלמד אותם על הפרשת חלה ועל המעשר, אם ה"הכשר" מעשר עבורנו, נספר על כך לילדים. נסביר להם למי היו נותנים את המעשר, ונצטייד לשאלה הבאה שלהם: "אז מה עושים היום?"
הם עדיין לא סיימו את החביתה? יש זמן. נוכל לפזר על השולחן אריזות מאכל שונות, וכל ילד מחפש את סימן-ההדפס של ההשגחה על-גבי האריזה.
על קצה המזלג: בעלי חיים, שליפה, מיון והכללה, פתרון בעיות, ניבוי ארועים, אבחנה חזותית של דמות ורקע, זיכרון חזותי, וכמובן, הלכות בסיסיות בכשרות המזון.
למי שייך האוכל?
לשאלה הזאת יענו הילדים במקהלה: "לד'", ובשאלה: "אז מה אנחנו אומרים לו?" הם יקראו בדבקות טהורה ומתוקה: "תודה על האוכל הטעים!"
זו ההזדמנות, אימא, להציג להם תשובה נוספת מכיוון שונה והכרחי.
נספר להם שכאשר מגיעים לשמחות ולאירועים אין האוכל המוצג לראווה על הבר שייך דווקא להם. פשוט כך! בעלי השמחה הם אלו שהכינו את האוכל והוא מיועד לאורחים החשובים והמבוגרים. צורם כל-כך לראות את הילדים עטים על שולחנות האוכל בלהיטות. קורה שבברית, לשם דוגמא, עד סיום התפילה ותחילת הברית, עדת הילדים מחסלת כליל את העוגות שהוכנו על השולחן בצד לכיבוד הציבור…
עכשיו, כשעוגות השכבות אינן מסמאות את עיני ילדינו נוכל להנחיל להם דרך התנהגות נאותה.
"…וכמו שאמרנו: מה אומרים למי שהכין את האוכל וטרח בשבילנו?" את התשובה שהם הונחו לענות, תני להם לנסות עלייך…
על קצה המזלג: קשר בין סיבה ותוצאה, כללי התנהגות של איפוק ושליטה עצמית, יכולת דחיית סיפוקים, מחשבה מחוץ למעגל ה"אני" הדומיננטי כל-כך בעולם הילדים, זהירות ברכוש הזולת, הכרת הטוב.
איך אנחנו אוכלים?
יש אימהות שמעירות לילד כשהוא מתנהג לא יפה, (אם הן נמצאות בקרבת מקום…) ויש אימהות שמכוונות, ומבהירות כללי התנהגות נאותה לפני…
כשאנו יושבות עם ילדינו סביב השולחן אנו משמשות להם דוגמא לאכילה בדרך-ארץ. באווירה נעימה זו, נוכל לתאר להם ילדים אחרים שאינם מוכרים המתנהגים באופן צורם ובלתי ראוי. ניתן להם לנסח כללי אכילה: "איך אנחנו מתנהגים בשעת הארוחה?" יושבים יפה על הכיסא ליד השולחן, לא מסתובבים עם האוכל, לא משחקים בו – זה "בל תשחית"! לוקחים מהקערה בכף ולא ביד, לא טובלים יד בממרח ומלקקים את האצבעות… אנחנו אוכלים בפה סגור ומשתדלים לאכול בשקט (אפילו שיש מאכלים שקצת קשה לאכול אותם בשקט…) הגדול בשולחן לוקח ראשון, ומי שלוקח מהצלחת המרכזית בודק אם נשאר אוכל גם לשאר הסועדים.
נקווה שהם יזכרו את הדברים גם כשיהיו מחוץ לבית והרחק מהסינר של אימא…
על קצה המזלג: הסקת מסקנות, הבנת וניסוח הוראות, הקניית הרגלים, והכי חשוב: הלכות "דרך ארץ בסעודה".
כמה אנחנו אוכלים? נשמע קצת לא מנומס! ולא תיקני, אולי: כמה? אנחנו אוכלים:
נלמד את הילדים למנות פריטים: "כמה פרוסות מלפפון חתכנו?" "כמה צלחות נוציא מהארון? ואם הוצאנו כבר 2 כמה חסר?" וגם: "כמה ילדים אוכלים סנדוויץ'? אם כל ילד אוכל סנדוויץ' – כמה פרוסות נוציא מהשקית?"
כשאנחנו חותכות ביצה קשה, ילדינו מרוויחים שיעור מרתק בנושא ה"שבר הפשוט": נמחיש להם מהו חצי, מהו רבע, הם יבינו מה פרוש הצרוף 'שלושת רבעי'. אם נוכל לחלק עוד ביצה לשליש ולשני שליש נשאל את המדענים הצעירים: "מה יותר גדול: שליש או רבע?" המורות לחשבון יהיו גאות בבנות שכאלו…
על קצה המזלג: פעולות חשבוניות: מנייה, כפל, השלמת כמות, אומדן, מושג ה'שבר' והשוואת גדלים.
מה הטעם?
זוהי אחת הפעילויות האהובות ביותר על הילדים: נבקש מאחד מהם לעצום עיניים וניתן לו לטעום משהו, נשאל: "מה זה היה?" הילדים מתנסים ולומדים לזהות, אפשר גם בעיניים פקוחות לטעום מלח, סוכר ומלח לימון…
נלמד את הילדים על שמות הטעמים: "מה ההפך ממתוק?" "מה הטעם שנשאר לך על הלשון אחרי שטעמת מלח?"
אפשר לטעום מאכלים בטמפרטורות שונות ולהשוות: "מה קר יותר?" "מתי מתאים לאכול קרטיב? ומתי מרק?"
כאן נסביר לילדים על העושר של הצבעים והטעמים, של הריחות והמרקמים. נתאר להם כמה מסכן הנחש שד' קילל אותו שכל האוכל שלו יהיה בטעם של עפר! ("מי זוכר מתי ולמה?") נחדד את הקושי: "אנחנו יכולים לאכול עפר?"
אפשר לדבר על המרקמים של המאכלים: שוב, בעיניים עצומות או פקוחות, מנסה הילד לזהות מה הכנסנו לפיו: נוזל או מוצק? מחוספס או חלק? ומה זה היה?
נגלה עם ילדינו עד כמה עלינו להודות לבורא על השיניים החזקות שנתן לנו, שיכולות לחתוך ולטחון את המאכלים המוצקים והקשים, על הלשון שדוחפת את האוכל ועל הרוק שמרטיב אותו ומסייע בעיכול…
על קצה המזלג: זיהוי ושיום טעמים ומרקמים, הפכים, השוואת טמפרטורות, איסוף נתונים, דמיון, הכרת הטוב.
איך מגיע אלינו האוכל?
"איפה התפוח האדום הזה צומח?" נשאל את המסובים, התשובה הלא מפתיעה תהיה: "בחנות הירקות".
מול מגוון הצבעים והטעמים הגיע הזמן ללמד את הילדים ששום דבר אינו גדל על המדפים ב'סופר'.
פעם שאלתי ילדה איפה גדל הגזר, אתן יודעות מה היא ענתה לי? "על הדג", מעניין איפה גדל ה'גפילטע פיש' הזה…
יש מאכלים שהילדים יזהו את מקורם לפי ברכתם: "מה מברכים על תפוח?" … "יפה, כי הוא גדל על העץ!"
הילדים גדולים יותר? חגיגת האריזות מצטרפת גם הפעם לשולחן, ועכשיו המטרה היא: לקרוא את המרכיבים ולהסיק על פיהם ממה מיוצר המאכל וכיצד. כדאי לשים לב למשקל המזון באריזה, לגודל האריזה ולפרסומת שמשכנעת אותנו לקנות דווקא את המוצר הזה…
ילד יוזמתי קרא מה כתוב על ה'קרלו', ואמר לאימא שלו: "גם אני יודע להכין את זה, ניקח אנרגיה וחלבון וסידן ונערבב ביחד…"
על קצה המזלג: מיון, השוואה של גודל ומשקל, הפרדה בין עיקר לטפל, קריאה אינפורמטיבית.
מה הצבע?
עם ילדנו יחד נתלהב: איזה יופי של צבעים יש לפרות וירקות טריים! אם ירק מרקיב הוא כבר לא מגרה כל כך למאכל…
"הי, ילדים מותר לאכול צבעים?" נלמד אותם כי יש צבעי מאכל שאותם אנחנו אוכלים. מעניין לבדוק לאלו מאכלים יש צבע טבעי – בריא ומומלץ ואלו מאכלים "צבועים" ובריאים פחות.
על קצה המזלג: צבעים, סדר עדיפויות, חשיבות מזון בריא.
מה הריח?
ננסה להריח מאכלים שונים. מדהים לראות שגם בחוש הריח יש רמות אבחנה, יש ילדים שיריחו אם יש בסלט מלח – או לא ואם הגשנו להם לחם טרי – או לא.
איזה ריח אהוב על כל ילד? אפשר להוציא מהארון: קינמון, וניל, כמון, קפה, מיץ לימון ומה לא?
יש לנו אפשרות לכבד כל ילד בהשמעת דעתו; מה נעים לו ומה לא. מדהים לראות עד כמה הילדים נהנים מהבמה. הנה הגיע הזמן להסביר להם את הביטוי הנחמד: "על טעם ועל ריח – אין להתווכח", לכל אחד יש טעם אחר והעדפות אחרות, נלמד לכבד את השונות של כל אחד.
בעיניים עצומות מנסים הילדים לזהות מה אימא מגישה להם.
נשאל אותם: "למה טוב שנריח אם האוכל התקלקל?"
לא נדלג על השאלה: "אילו ברכות מברכים על צמחים שיש להם ריח נעים? מתי בשבוע, באופן קבוע?" ו- "ליד אלו ריחות אסור לברך?"
על קצה המזלג: זיהוי ושיום של ריחות, השוואה וסובלנות, הלכות ברכות הריח.
למה אנחנו אוכלים?
פעם אחת, במקום להרצות לילדים שאם הם יאכלו טוב הם יהיו בריאים וחזקים ואם הם יהיו בריאים יהיה להם כוח לעשות רצון ד' וכו' וכו'… נציג להם את השאלה "למה אתה אוכל עכשיו?" וניתן להם להגיע למסקנות האלו מעצמם.
על קצה המזלג: קשר בין סיבה לתוצאה, ניבוי ארועים, והכי הכי חשוב: חינוך לעבודת ד'.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
