כל התוכן המעניין לאישה החרדית
יום שלישי
|
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
|
23/07/2024

למה יותר קל להנות מהנכדים? זאת הסיבה האמיתית שלנו, הסבתות :) | דסי זייבלד

סבתא דסי מיהרה השבוע ממסיבת סיום למסיבה נוספת מקצה אחד של הארץ ועד לקצהו השני, והאמת שהיא כל כך התרגשה ונהנתה, עד שהחליטה לחשוף את סוד האהבה של סבתות, לעומת זה של אימהות...
מסיבת סיום של סבתות | קרדיט: shutterstock.

זה התחיל בנעה

המשיך באביגיל

והשבוע היה התור של יהודה.

מסיבות סיום.

ובתור ספתא מִתְּפַּקֶדֶת- אני עוברת לדום מתוח, נועלת הסעה ומתגלגלת לגלות העדכנית- לראות את הנכדים החגיגיים שלי עם חולצות לבנות ועניבות וורודות/תכלת/ נצנץ/ירוק עכבר/ חום זית/זוהר בחושך.

אז אני כותבת פה עכשיו כמה הגיגים על ספתות נחת ונכדים, שבוע שעבר זה נעה, עכשיו זה יהודה, אבל הרעיון אותו רעיון. אתם יכולים להעתיק ללב שלכם. הפורמט דומה.

נתחיל בזה שאם אתם ספתות אז תנו כיף🤚🏻, איזה כייפ זה, הא?

ואם אתן עוד לא- תדעו שיש לכם למה לצפות בהחלט.

ואני לא אגיד את הקלישאה הרגילה שהכייפ בספתאות זה "שאם הוא בוכה את ישר מעבירה אותו לאמא שלו " אלא את זה- שכשאנחנו עצמינו ההורים, אנחנו כלכך עסוקים בגידול שאינלנו מספיק זמן להתרגש מהפלא שמתרחש נגד עינינו . עכשיו בסיטואציה הנוכחית יש לי פניות להתבונן ולהכיל את הפלא הזה והנס שנקרא נקסט ג'נריישן- הדור הבא שלי. וזה כבר לא רק הדור הבא, אלא דור שלישי. מרגש פי כמה, ולא מובן מאליו בכלל .

הסתכלתי על הציפור הקטנה הזו שקוראים לה יהודה. כמה הוא התרגש ושמח, גם מהמסיבה, וגם שהגעתי. איך אפשר גם בגיל חמש לראות התרגשות.

הסתכלתי על הזאטוטים האלה. תמימות מושלמת . טוהר . זכות. מתיקות. קדושה נקיה. זזים ומתנועעים עם המוזיקה, שרים בפה ענק וצועקים כשיעל הגננת אומרת "בקול שאמא תשמע". ומחייכים ומשתתפים ומפטפטים בינהם בכזו פשטות.

על הכסא חיכתה לי, יחד עם שירון של מילות "המזמורים", חבילת טישיו עם כיתוב שאם אני מתרגשת מדי אני מוזמנת לפתוח את החבילה ולנגב את הדמעות. אבל מרב התרגשות שכחתי.

וכשזלגו הדמעות, ניגבתי אותם ככה עם היד, כמו שפשוט, כמו שאני, כמו שאנחנו. כמו שהם.

ככה כמו שהוא, ראיתי אותו גדל ונהיה נער ו"מתברמץ", וראיתי אותו גבוה ומחייך, ואחר כך בחור, וכלכך רציתי לזכות להיות הספתא שלצידו ,בעזרת השם.

איך הזמן חומק בטוב כשנהנים

ובכיתי תודה.

תודה שזה בכלל לא מובן מאליו.

תודה שהם כאלה מתוקים ומזמינימותי אישית למסיבות וגם שואלים תגננת אם ספתא יכולה לבוא, ומתקשרים יום קודם לברר אם אני באה.

תודה שהם, הנכדים שלי , רקומים בחיים שלי בתפר גורדי.

תודה על כל שלב ומדרגה ושנה ומסיבה, כל פעם מחדש.

תודה שהגננות מבינות שאיפשר לשבת על כסאות גן קטנטנים כמו שהיה פעם, לפחות לא הספתות.

תודה שהצלחתי לקום מוקדם. כל אחד ומה ששווה לו להתעורר עבורו גם ביום האתמול.

תודה לסבוש שלקחותי למסיבמבה ואפילו עצר בקיוסק- כי ספתא לא באה בידיים ריקות (לא כלל ברזל בכלל. סתם משו שנתקע לי במוח)

ותודה להשם שאני זוכה לכל אלה.

יש רגעים של נשיקות מהשם.

אפילו עם דמעות מתוקות.

מסיבות סיום של נכדים זה הכי .

תודה השם.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

WhatsApp Icon

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

Gmail Icon

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

שיחה

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים