שגם הוא מוחל וסולח על דברים שמי היה מאמין – וגמני למדה וטורחת לסלוח על ריסוק עמודי העולם. שלי.
שהוא מעלים עין ונראה שאינו רואה ומתעלם ממעשים קטנים כדי לא לראות הכל- ואני כלכך מתאמצת להסיט את המבט ממה שלא צריך לדעת.
שהוא נותן ומעניק גם כשאני לא מושלמת, וגם כשהברזתי והכנסתי גול עצמי – וגמני מפנקת ומטפחת גם בלי קשר להדדיות או נחת .
מה הוא נותן בי אמון על אף נפילות קטנות שבירות גדולות – אף אני שמה אמוני בשתיליאדה שלי ומאמינה בצמיחה הטובה שלהם .
הוא מרחם עלי ועוטף באהבה, רואה רגעים קשים ומחבק – וגם אני מצחצחת את המצפן שלי, מזהה רגעי כאב ובאה לחבק עשרים שניות ויותר כדי שיהיה קצת אוקסיטוצין בסביבה.
מה הוא ארך אפיים, סופג טענות שלי ושאלות ורגעים של קושי – גמני כאמא מוצאת תצמי בכוננות ספיגה של תלונות, של הטחות של רגעים של מילים שמצערותותי עד הברכיים.
מה הוא יודע שאלה רק מילים והאהבה קיימת שם בפנים והקשר הוא לנצח – אף אני יודעת שאלה רק מילים, וקצת גירודים בנשמה ואלרגיה ברגש והקשר הוא לנצח (וכמו שאני אומרת לילדים שלי- "אני אהיה כבר ארבעים שנה בגן עדן, תחת החופה שלי שם, ואתם עדיין תגידו "ככה אמא שלי הכינה את הדגים" האלה…. אמא זה לנצח…")
מה הוא שולח לי תרופות ללב, משחות לנפש, רעיונות למיינד, סביבה תומכת וניסים קטנים שבכל יום – גמני מנסה ללקט להם חיבוקים לנשמה, נשיקות לאמון העצמי, ליטופים לאגו, עיסויים לרגש והתעמלות לאהבה, ועושה להם נס בכוס שהבאתי להם מתנה מאיזה אנשהו. ותודה אמא , הם אומרים, התה היה מצויין, והלך מעולה עם הסיגריה.
מה הוא עומד מהצד, שם למעלה, ובכל מקום, בתוכי ובחוצותי, ורואה אותי גדלה, גדלה מזה, ורואה אותי צומחת מתוך החבטות בזגוגיות האקוורריום שלי – אף אני, אמא אחת פשוטה- עומדת ומתבוננת ורואה אתכם צומחים והופכים לגזעים מרגשים, עם טבעות טבעות של נסיון, וטביעת אצבעי בכם,
אמיצים, מעיזים ושולחים ענפים למרחב, למרחק, פארתיכם,
מתאמצים ומשקיעים וממתיקים פירותיכם,
וכמו גנן גאה אני עומדת מהצד ומביטה בהשתקפותכם שלי,
וצומחת
איתכם.
מה אני נדבקת במידותיו
אף אתם דבקים במידותי
וזו
שרשרת הדורות.
אוהבת אותכם חוליות מפוארות שלי.
קשורים לנצח.
תביאו כיף.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
