רבי משה פיינשטיין זצ"ל כותב שי' בטבת הוא תמיד היום ה-100
מראש השנה, וזה הצום היחיד שלא דוחים לעולם. (חוץ מיום כיפור)
אילו הוא היה יכול לצאת בשבת, היו צמים אותו בשבת. כשהוא חל ביום שישי, צמים בשישי, גם כשהצום זולג לתוך השבת.
והוא תמיד יום המאה, כי הוא גורלי.
מדוע?
במילים שלו:
בכל ודור ודור כשמגיע עשרה בטבת כשהתחיל למעלה משפט החורבן,
כל שנה ושנה יושב בית דין של מעלה וגוזר (לא עלינו)
החורבן בכללי והפרטי של כל שנה ושנה. ועל צרה שעברה לא צמים
בשבת ולא ביום שישי. אבל תענית עשרה בטבת, שהוא על ביטול הצרה העתידה – עונג הוא, ודוחה את השבת.
מילים מופלאות.
צום תשעה באב, שבעה עשר בתמוז וגם צום גדליה הם כולם לזכר
חורבן שאירע, ואילו עשרה בטבת הוא צום שבא כדי לבטל את החורבן
שחס ושלום לא נגזר על השנה הזאת, על הכלל או על הפרט.
בכל י' בטבת יושב הקב"ה ודן על בניין או חורבן: האשה הזו- האם
היא תיבנה השנה? האם יהיה לה בן זוג? פרי בטן? ילדים- בני תורה?
בניין או חורבן? זה יום שמחליט עבורך!
עשרה בטבת גורלי לעתיד ולכן הוא עונג, לא עונש. לא צמים כדי
לכפר על חטא קדום אלא על מנת להתפלל להקב"ה בבקשה- הבא לי
שנת בניין! אם מקור החורבן החל בעשרה בטבת, עשה לי את היום הזה למקור שמחה!
עשרה בטבת הוא הצום הקל ביותר מכל צומות החורבן.
מי שקשה לה לצום, תיכף באה המגרינה, והיא או טו טו מתעלפת, לא צריכה לצום.
מה כן? להצטמצם.להוריד את המינון של הלשון הרע והמחשבות הלא טובות. להזליג דמעה אחת והכי חשוב- תפילה ששוברת להקב"ה את הלב.
שנזכה להתעורר ולבקש ולראות ישועות.
אכי"ר.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
