אבא, הבכורה שלי בקשה ממני להסביר לה מי זה דונלד טראמפ. היא תפסה אותי ברגע לחוץ של אמבטיות, אז אמרתי לה "ממוש! לא עכשיו". אחר כך היא בקשה שאסביר לה למה חוקרים את ראש הממשלה, אבל השאלה תפסה אותי באמצע ההשכבה, אז אמרתי לה בלחש ובטון פחות חמוד ש"לא עכשיו! וצאי מהחדר כי את מעירה את התינוקת"
היא יצאה שותקת.
ורק אחרי שהיתה במיטה, נזכרתי בכל השאלות ששאלה ולכן ניגשתי אליה והסברתי לה מי זה טראמפ, ולמה חוקרים את ראש הממשלה.
הילדה הבינה ואפילו אמרה לי תודה. ואני 'ברכתי' את העיתון היומי שמספק לה כותרות ושאלות.
"זהו? יש עוד שאלות לפני שאני מכבה את האור?" שאלתי, והיא התהפכה במיטה וחשבה לרגע ואז אמרה "אבל מה אני אעשה אחרי החתונה?"
"מה??? למה את מתכוונת?" שאלתי מופתעת.
"מי יענה לי על כל השאלות?" הסבירה. ואני מהרתי להרגיע ואמרתי "יש טלפון, וחוץ מזה, עד שתתחתני, בעזרת ה' תתדעי המון המון דברים לבד, וכבר לא תצטרכי לשאול כל רגע שאלות". סכמתי.
"כן, אבל זה כולל את כל המרשמים של העוגות והעוף והפירה והאורז, אז אולי תכתבי לי אותם בספר?" המשיכה הילדה לדאוג, "כדאי לך להכין לי ספר מתכונים וגם מחברת עם כל התשובות לכל השאלות, כי אם תעני לי על כל השאלות – אוכל ללמד גם את הילדה שלי, ואם תכתבי לי את כל המתכונים, אוכל לבשל גם למשפחה שלי".
ואני צחקתי בקול רם ואמרתי לה "את רק בת עשר, לכי לישון ואל תדאגי ממתכוני העוגות שאין לך. בעזרת ה' נדאג ביחד לכתוב ספר מתכונים מפורט לפני החתונה שלך".
הילדה נרגעה ונרדמה.
אבל אני המשכתי לחשוב…
הילדה רוצה לוודא שאהיה שם עבורה. שאהיה זמינה לענות על שאלות. היא מוטרדת מכך שאין לה תיעוד רשום של כל מה שאני עושה, כולל האורז והעוגות…
למה???
אבא יקר, חשבתי על זה עוד קצת ופתאום הבנתי שהילדה שלי רוצה לדעת שיש בידיה מסורת מבית אמא. היא מבקשת לוודא שגם היא תוכל להעביר את המידע והתכנים והמתכונים הלאה. איזו הרגשה חמימה עטפה אותי! רק בת עשר, וכבר דואגת למסורת…
פתאום הבנתי אבא, שמסורת היא לא רק לימוד והעברה. אין מדובר רק ב"העתק הדבק", אלא מסורת מכילה את הרוח והאווירה, את הדרך והניחוח. זו מסורת מפוארת!
בתור בחורה, למדתי את המושג "כבנתינתה בסיני" כמו בזמן שניתנה תורה בסיני. הכוונה היא שלימוד התורה צריך להיות דומה ככל הניתן לשעת מתן תורה. כמו שאז התנועעו ישראל, כך גם היום, מתנועעים בשעת הלימוד. כמו שאז כל העולם היה מחריש, כך גם הוים – בזמן הלימוד צריך להרגיש כאילו העולם עוצר. "כבנתינתה" זה בדיוק הדברים שמעבר…
משה רבינו נתן את התורה ומאז החלה העברת המסורה מדור לדור. וכל דור מעביר את ההלכות ופרטי הדינים אבל לא רק את הנתונים היבשים אלא את כל מה שמסביב…
וכך בדיוק מעבירה גם אני מסורת יהודית. לא רק את ההלכות. לא רק את הדינים – אלא בעיקר בעיקר את התנועות, את החיוכים, את האמירות, את התגובות. מסורת שמעבירה גם תנועות גוף, וקריצה שובבה. ואני רוצה להיות ממעתיקי השמועה. להשכיל להעביר כל ניד וניע. כל מנהג והלכה. רוצה לתת לדור הבא מתנה מופלאה ומושלמת. מתנת המסורה…
אבא, הייתי בהלם לגלות כמה דברים אני עושה רק בגלל שכך ראיתי את אימי עושה. בלי לדעת את המקור, בלי לעיין בטעם ובסיבה. עוברת בי התרגשות כשאני מבינה זאת, אני מעבירה את המסורה – את הבשורה! דואגת לדור הבא! בונה את היסודות של הקומה הבאה על אותם יסודות בהם גדלתי אני.
כמה מרגש!
אבא יקר,
הבכורה שלי דאגה היום למתכונים ולידע שעדיין לא רכשה, תן לי אלוקי את הזכות להיות שם תמיד עבורה ובשבילה. שאוכל ללמד אותה תמיד מה עשתה אימי ומה אמרה לי סבתי. תן לי את השכל הטוב להעביר את כל היקר והחשוב. תן לי ריבוני את האושר להיות זו שמעבירה את המסורת. תן לביתי את הזכות לומר יום אחד: "כך מקובלני מבית אמא".
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
וואי, כותבת בחסד עליון!!
ממש כיף לקרוא את הטור, ויש בו מלא חומר למחשבה
תודה רבה!!