את ארבעת הבנים כולנו מכירים. כמה הסברים ופירושים שמענו עליהם לאורך השנים…
כולנו גם מכירים ומצטערים על "הבן החמישי" שבכלל לא נמצא איתנו בסדר, בשונה מהבן הרשע שלפחות עדיין מחובר ונוטל חלק…
לרוב, בדמיון שלנו ארבעת הבנים מקבלים את תמונת הגדת הילדות המצוירת שלנו שבה החכם נראה צדיק עם כיפה זקן ארוך, הרשע חורק שיניים בהבעה זדונית מרושעת, התם נדמה כתמים ומנותק ושאינו יודע לשאול הנבוך והמסכן…
למעשה יתכן וארבעתם נראים בדיוק אותו הדבר.
אנו אלה שבוחרים למלא את הציור ו'לצבוע אותם' בצבע שונה שמאפיין אותם בתואר החדש. לקטלג ולשים להם תגיות באמצעות מילים ומשפטים שהם אומרים או לא אומרים.
הרשע למשל – אינו יודע בכלל בעצמו שהוא כזה, עד שהוא עומד להשוואה מול שאר אחיו לשולחן הסדר. אנחנו בעצם אלו ששמים על ראשו את הכתר התגית של "אתה רשע אם אתה מדבר ככה…" ובאופן דומה אנו גם מקטלגים בשמות את שאר אחיו לפי יכולותיהם ורמת השתתפותם.
מה זה אומר עלינו?…
אולי זה אומר שאין רק 'ארבעה בנים', אלא גם (לפחות) 'ארבעה אבות' – לפחות ארבעה סוגים שונים של דרכי התמודדות וחינוך.
ליל הסדר הוא אתגר משפחתי לא קל שכמו מציב לנו מראה משקפת, ולא תמיד בצורה נעימה ומחמיאה, על המארג המשפחתי שלנו.
לילה שכזה מצליח לפתוח הרבה פצעים משפחתיים ולנקז מוגלה שהצטברה עם השנים.
בלא מעט בתים הדינאמיקה המשפחתית מורכבת להתמודדות והשאיפה והנסיון לאחות את כל המשפחה ביחד מייסר ואינו עונה בקנה אחד עם הציפיות הגבוהות.
ליל הסדר יכול להיות עבורנו גם הזמנה לתיקון והזדמנות לפתח מודעות, בעיקר כדי לגלות ולהכיר איך אנו מתפקדים בכובע ה"מחנך" והאם הוא אכן אפקטיבי עבורנו או מצריך שינוי והתאמה.
מאחר שמה שמתרחש בלילה הזה הוא בעצם תהליך חינוכי מזוקק, שבו עלינו להעביר כמצוות היום "והגדת לבנך" את תמצית המסורת היהודית המונחלת דרכנו לדור הבא, שלא פעם כבר שונה מאיתנו במובנים רבים.
פסח הוא "חג החינוך". עלינו להתמודד במהלכו עם מגוון גילאים וסגנונות סביב שולחן אחד ולספק לכולם את המענה של "אבא" אחד שמצליח לחנך את כל סוגי הילדים שלו.
כיצד אנו בוחרים להתמודד עם האתגר החינוכי העצום הזה?
"אבא חכם" – יודע את כל התשובות והמדרשים על בוריים, הוא הכין מראש את ההגדה ומוכן אל ליל הסדר עם תוכנית ברורה ומפורטת, בדיוק כפי שהוא זוכר שאביו העביר את ליל הסדר. אותם טקסטים, אותם מנהגים, אותו טקס מידי שנה, מלכותי, מכבוד ואצילי כיאה וכיאות לבני מלכים שמסבים איתו סביב לשולחן הסדר.
ידיד יקר שלי שמשמש כרב שזוכר לטובה את ליל הסדר בבית הוריו, מעביר את אותה תחושה של מלכות, חשיבות והדר שספג בדורות הקודמים גם לילדיו. לא מדובר מבחינתו בליל הסדר ש'יורד לרמת הילדים', אלא בליל הסדר גבוה ומרומם, אליו שואפים הילדים להגיע ולטעום ממנו לפחות פעם בשנה.
על פניו – נשמע נפלא, אוטופי לחלוטין. פרדיגמת ה"חכם" היא אידיאלית ומתאימה עצמה ללא מעט בתי אב שמתאימים עצמם גם אליה. נפלא כל כך, אך לא תמיד בהכרח עונה על כל הדרישות והאתגרים המשתנים.
הדור של היום הוא לא בהכרח הדור שלנו או של הורינו, יתכן ולפעמים צריך לעשות גם שינויים ולהתאים את הדרך והגישה, תלוי בבית וברמת המורכבות של הילדים…
יש גם "אבא רשע". 'אב נזיקין' שכזה…
הוא לא "האב החמישי" שאינו נוכח בחייהם של ילדיו ובשולחן הסדר, אלא הוא האב המרעיל והפגום, שכמו בוחר תמיד להשוות את ילדיו וביתו לאחרים, הדשא הירוק של השכן תמיד יותר כשר לפסח אצלו. שום דבר לא ירצה אותו באמת והשאלה היחידה שילדיו באמת שואלים בליבם היא מתי הסדר הזה/הסיוט הזה כבר מסתיים…
כמו מהבן הרשע, גם מהאבא הרשע יש מה ללמוד, בעיקר איך ומה לא להיות.
אך עלינו לזכור כי גם לאבא שכזה יש עדיין סיכוי. הוא לא רשע בעצם. אין אבא שבאמת מתכנן להיות רע ורשע כאשר ילדיו נולדים לו. משהו התפקשש שם כנראה בדרך, בין המוטיבציה לביצוע בשטח…
הוא צריך עזרה, תיווך והזמנה לתיקון. לפעמים הוא נראה אבא אבל הוא בעצם הילד הקטן שבסיפור ואנו צריכים להיות אלו שפותחים לו ועוזרים לו לצאת מהקיבעון ההרסני שלו לעבר החירות והגאולה.
אם היה שם – אולי לא היה נגאל, עכשיו שהוא פה – יש לו עוד סיכוי…
יש "אבא תם" – מי אמר שצריך שאלות בליל הסדר? פירושים? זה לכאלה שגומרים בחמש לפנות בוקר, לא אצלנו… בשביל זה יש לנו 'הגדה', וקוראים אותה יפה יפה, בדיוק כמו שאבא שלי קרא אותה, יש מנהגים ואוכל, כתוב מתי להגביה את הכוס, מתי לכסות את הקערה, מתי לטפטף מהיין לכוס, מתי פותחים את הדלת לאליהו הנביא ומתי שרים בשני קולות חד גדיא… כמה נוח ופשוט.
נשמע טריוויאלי, אך למעשה יתכן ורוב עם ישראל כיום נמצא בבחינת ה"תם" הזו, כאבא או כבן.
כל אחד מהסקטור הזה יכול לקחת את זה שלב נוסף. להעמיק טיפה, לחפש משמעות נוספת בלילה המיוחד הזה, על מנהגיו והשלכותיו, לקחת את זה למקום האישי שלו, ל"מה נשתנה" בנו, לעבדות והחירות שלו, או למצוא דרך להתחבר יותר לנרטיב הכללי של עם ישראל שהתהווה ממש ברגעים אלו.
יש אבא "שיודע לשאול", הוא לא תמיד יודע לענות הכל כמו האבא החכם, אבל הוא יודע לאתגר את החבר'ה, לעניין ולרתק בגובה העיניים, להוביל כל אחד לתובנה משל עצמו להפוך את הלילה הזה לקצת יותר חווייתי ומיוחד, למשהו 'זכיר' ומשמעותי לכל ילד בכל גיל, צעיר או בוגר יותר.
אם בחינוך עסקינן אז מדובר באימוץ של תפיסת החינוך הבלתי פורמאלי שגורסת כי אתה תזכור יותר את ה"איך" היה לך מאשר את ה"מה" למדת.
זו הדרך להפיח חיים וחיוניות בין השורות של ההגדה. להפעיל, לגלות בעצמנו רבדים נוספים ולהרגיש קצת יותר.
בעיניי אישית זו הדרך האידיאלית לליל הסדר, ובדרך זו אני אישית משתדל להעביר את הערב כבר לא מעט שנים. במאמרים נוספים תוכלו לקרוא עוד על הדרך והטכניקות לאמץ את הגישה ולנהל ערב שכזה הלכה למעשה. מבחינתי זוהי התגלמות ההנחיה של "חייב אדם לראות כאילו הוא יצא ממצרים".
אך מן הסתם שיש יותר מאבא אחד, הרבה יותר מילד אחד, וגם הרבה יותר מארבעה דרכים נכונות או שגויות ללילה אחד יחיד ומיוחד. מומלץ וצריך להשקיע מחשבה, לתאם ציפיות ולהפעיל את המוח ובעיקר את הלב, כדי לתכנן ולהיערך לערב המיוחד שיתאים בצורה הכי נכונה למשפחה שלכם.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
