הורים רבים מעידים על הקושי לומר לילדיהם "לא" נחרץ.
ופעמים רבות, גם לאחר שכבר העזו ואמרו, הם ממהרים לחזור בהם מהאמירה לנוכח תגובותיהם הממורמרות של ילדיהם…
ואז זה גורר בדרך כלל תחושת מרמור- הפעם מצד ההורים שאינם הצליחו לעמוד על שלהם, ומכאן הדרך סלולה לתחושות כמו: הילד מנהל אותי/ אני מרגישה אפס / אין לי מילה.. וכד'
מה הסיבה לכך? וכיצד נצליח למשמע או לעמוד על דרישתנו בצורה בטוחה ושלימה?
הדרך לכך היא עבודה פנימית בתוכנו ההורים.
לפני שאנחנו ממשמעים או משיבים בשלילה לבקשת הילד/ה , נעצור למספר רגעים ונעשה חושבים עם עצמנו:
האם אני מסכים לכך?
מה יועיל לחינוך ולטובת ילדי?
מה דעתי בנושא?
אחרי שהגענו להחלטה, נחזק עצמנו שאנו רוצים בטובת ילדנו ובוחרים להציב גבול או לומר "לא" למענו ובכך מעניקים לו מתנה אדירה של יציבות, משמעת והורים שמהווים גב חזק מאחוריו.
מכאן, כבר יהיה פשוט יותר להתמודד עם תגובותיו של הילד כי הרי עשינו בהירות עם עצמנו, השתקנו "קולות" מערערים בראשנו, והרי אנו מעניקים לו מתנה…
ואז, יהיה קל יותר לעמוד מאחורי המילים שלו ולא לחזור בנו..
כמובן שנגיב לתסכול של הילד/ה באנושיות ובאמפתיה ונשים לב לקושי שלו/ה אך עדיין נשאר יציבים בדעותינו.
אומרים כן ללא❣️
אסתי אברהם – פסיכותרפיסטית ומנחת הורים
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
