מה זה הצפה, מאיפה היא מגיעה? מה עוזר לזה?
אז כמו שכבר הכרתי אותי וא התקופה שאני עוברת – אצלי בחיים ההצפות נוכחות מאוד, ומרכזיות. ההצפה יכולה להגיע בלי סיבה מוקדמת או דווקא אחרי טריגר גדול מאוד. היא מבעירה בי את הראש בכאבים עצומים ומשתלטת על כל הגוף בכהות חושים. אני יכולה לבכות נורא במשך שעות ארוכות בכיות גדולות בקולי קולות. או לא לדבר. אני יכולה לרעוד כל כולי, או להיכנס למצב של קיפאון. אני יכולה מרוב הצפה של כאבים מטורפים להיות לא רגועה או לא להצליח לעשות שום דבר.
בהצפות, קשה לראות את התקווה, את האור. נמצאים בסוג של בועה של שחור. ולא רואים כלום חוץ מאת הרגע של הכאב, של הסבל, של השחור והייסורים הגדולים של אותם שניות.
מה עוזר באותם רגעים? אז ככה:
א. לקחת תרופות הרגעה. המון פעמים עוזר במצבים כאלו. אנחנו קוראות לזה במחלקה: sos, מי שבהצפה אנחנו שואלות אותה, "לקחת או לא לקחת?". לא תמיד זה כיף לקחת. אבל תמיד זה בבחירה של המטופלת. כי אם לוקחים אנחנו יודעות באותו היום אי אפשר לצאת, מי שיש לה יציאות ולקחה תרופת הרגעה לא יכולה לצאת. וזה מבאס, אז לפעמים לוקחים את זה בחשבון.
מה עוד יכול לעזור?
ב. תמיכה של מישהו קרוב – שיחה עם מישהי קרובה המון פעמים עוזרת ומפחיתה את עוצמת ההצפה. אני לדוגמא מדברת עם אחת המורות שלי בזמן הצפה, כשהיא מכילה אותי ויודעת לתת מקום לכאב שלי וגם מקרקעת אותי לשטח זה עוזר לי בהצפה שאני נמצאת.
ג. לקחת זמן לעצמי, להתאפס שניה ולהיות כמה רגעים שאני צריכה עם עצמי בלי להיבהל מזה. (והנה עצה בשבילכם – אם מישהו לידכם נמצא בהצפה, תנו לו את הזמן, תכבדו את הפרטיות שלו, הוא יצא מזה ויחזור לעצמו. רק תכבדו אותו ואת המרחב האישי שלו).
אז מאיפה מגיעה ההצפה:
בדרך כלל ישנו טריגר שבגללו ההצפה מגיעה. שזה אומר שהייתה קודם איזו פעולה, או משפט, או שיחה או ראיה של משהו או כל דבר אחר שהציף אצלינו משהו שבגללו אנחנו מגיבים ככה.
לדוגמא חברה סיפרה לי שהיא מצאה דירה והיא הולכת להשתחרר, שמחתי בשבילה מאוד. אחרי השמחה שלי, פתאום צף לי איזה רגש שאני לא יודעת מהו, והגיעה לי הצפה נוראית. המון רגשות כואבים, והתחלתי לבכות נורא. הטריגר היה – הסיפור שהיא סיפרה לי. זה גרם לי נורא לקנא, כי אני הרגשתי שאני גם רוצה להיות במקום יציב כזה שאני יכולה כבר להשתחרר, שאני כבר מצאתי את המקום שלי. זה העלה לי את כל הרגשות כלפי זה וגרם לי להצפה כזו. והייתי בסוג של סערת רגשות כזו שאני מבולבלת מרוב הבליל רגשות שנוצר לי.
זוהי דוגמא להצפה קטנה שיכולה לקרות. אז תחשבו איך זה בהצפה גדולה, כשיש טריגר יותר גדול. כשיש לנו טראומות גדולות. זה לא כ"כ קל, ולא פשוט. אבל זה התמודדות. וזה חלק מהחבילה שלנו.
אז נתתי לכם הצצה לחלק גדול ממה שאני חווה.
לחברה טובה שלי יש התקפי צחוק, אבל אמיתי, במקום התקף בכי אצלה ההתקפים מגיעים בצחוק. זה לא נעים לה בכלל, היא רוצה לבכות אבל היא צוחקת. מהצד זה ניראה כמו סטנאד אפ, אבל זה בכלל לא מצחיק. אנשים חושבים שזה משעשע אבל לה זה התקף. וזה מעמיד אותה באי נעימות גדולה.
כל אחד וההתקפים שלו.
והלוואי ויבוא משיח ויקח ממנו את כל השקים של הסבל שלנו!
בהצלחה יקרות!
תודה על התגובות המחממות את הלב, זה נותן לי כוח להמשיך הלאה, אני קוראת ומתרגשת כ"כ. תודה על כל מילה שלכן!!!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
