ההייטקיסטית שמאזנת משאבים: "אני לוקחת חופשה, נגמרו התירוצים, הילדות שלהם נעלמת לי מול העיניים"

הדשבורד של יולי כבר מראה שהפרויקטים הגדולים לקראת סיום, אבל בראש שלי רץ גרף אחר לגמרי: גרף הספירה לאחור. בעוד שבועיים הקייטנות מסתיימות, ובעולם ההייטק שבו אני חיה, זו בדרך כלל הנקודה שבה מתחיל תמרון מטורף של סבתות, בייביסיטריות, ימי חופש מקוטעים ואינסוף מיילים שנשלחים ב-23:00 בלילה עם הכותרת "סליחה על העיכוב".

 השנה, משהו בי זועק לעצור. אני לא רוצה עוד קיץ של "להחזיק את הראש מעל המים". אני רוצה חופש. אמיתי.

כנשים בהייטק, חינכו אותנו שאנחנו יכולות לעשות הכל. לנהל צוותים, לעמוד ביעדים, להוביל מוצרים, ובמקביל – להגיע בזמן לאסוף מהצהרון, להכין ארוחות ערב מזינות ולהיות נוכחות. אנחנו אלופות העולם בניהול משימות, אבל האמת היא שלפעמים ה"גם וגם" הזה משאיר אותנו מרוקנות.

כששואלים אותי "איך את מתארגנת על אוגוסט?", התשובה האוטומטית שלי בשנים עברו הייתה רשימת אקסל מתוחכמת של סידור עבודה. השנה, הבנתי שאני לא רוצה לנהל את הילדים שלי כמו פרויקט. אני רוצה לחוות אותם.

אני יודעת מה עובר לכן בראש…. "חודש שלם? בתעשייה הזו? מה יקרה למוצר? מה יגידו בצוות?" אלו פחדים אמיתיים לגמרי. אבל כשהסתכלתי על הילדים שלי בשבועות האחרונים, הבנתי שהזמן רץ מהר מדי. הקייצים שלהם עוברים, והזיכרון שלהם מאמא בחופש לא צריך להיות הפנים שלי שמוארות ממסך המחשב בזמן שהם מבלים בלעדיי או מעבירים את הזמן בצפיה במסכים.

אני רוצה לאפשר לעצמי, אולי לראשונה מזה שנים, להיות פשוט אמא. בלי שעונים מעוררים, לקום בבוקר מהקולות שלהם, לא מההתראות של הסלאק. להיות נוכחת ברגע להסתכל עליהם בים, לבנות איתם ארמונות בחול, ולא לענות לשיחת טלפון "דחופה" באמצע. לייצר זיכרונות, השנה אני רוצה חופש שבו המחשבות שלי לא נודדות לפרוייקט הבא, אלא נמצאות בדיוק שם – על השמיכה בפארק, בטעימה של הגלידה, בשיחות העמוקות של הלילה.

בתעשייה שלנו מדברים המון על הקצאת משאבים ועל שמירה על איזון. הגיע הזמן ליישם את זה על המשאב הכי יקר והכי מוגבל שיש לנו,  הזמן שלנו עם המשפחה.

אני יודעת שיש כאן נשות הייטק בקהל שבטח מתלהמות" איך את מרשה לעצמך? מה יהיה אם כולן תצאנה לחופשה כזו ארוכה? זה לא בא על חשבון עובדות אחרות בצוות? ואיך בכלל הסכימו לך בהנהלה?

אז אני מצטערת אם אכזבתי מישהי, אבל כן, תכננתי את האישר הזה עם ההנהלה לפני מספר שבועות, במיוחד שיש לי בסל הרבה ימי חופשה לא מנוצלים.

סליחה מכם נשות הייטק, או סתם נשים שהעבוד שלכן פשוט לא מאפשרת – אם אני מפגינה חולשה, החופש הזה הוא לא פינוק, הוא צורך בסיסי להטעין את המצברים, לנתק כדי להתחבר מחדש. אז נכון, המייל יתמלא, ואולי יהיה פער קטן להשלים בספטמבר, אבל הלב שלי יהיה שלם. השנה, באוגוסט, אני יוצאת לחופש אמיתי. עם הילדים, ובשביל עצמי.