כן,
בא לי לרוץ, לצרוח,
לקפוץ, לברוח,
כמו כלב לנסות לנבוח,
מתחשק לי למרוח בצבעי אצבעות,
ולבנות מבצר ענק מקוביות.
כן, מה יש?
נכון, זה לא מקובל וזה לא מתאים.
אני כבר גדול,
עם כובע עגול,
פפיון סגול.
כולם יראו וידברו,
יצחקו וילעגו.
נו, אז מה?
אני לא כולם וכולם לא אני.
וכל אחד מתבייש מהשני.
אז איפה בעולם יש מקום לכולם, עם הכל והשטויות, וכל השגעונות.
איפה המקום שאהיה בעצמי,
וכולם יאהבו אותי גם כשאני שואג או סתם מתבודד.
רק בגלל שאני אני.
איפה המקום שיאהבו אותי בלי סיבה, גם בשעת כעס או מריבה.
ו…איפה, איפה הכולם שכולם פוחדים ממנו,
והאם אף פעם לא נהיה ב'עצמי', האמיתי?
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
4 תגובות
תודה על ההתיחסות
בוודאי שמת לב שלא סתרתי את דבריך, אלא הוספתי עליהם.
בלב שמח ואוהב
שולמית יקרה,
חושבני שלזאת בדיוק לאה מתכוונת.
בשירה, לאה מבטאת את רגשותיה- ומעדנת אותם למילה הכתובה.
במקום לנבוח כמו כלב- היא כותבת יצירת פלא.
זוהי דרך חיובית ומשחררת וגם מולידה אמנות.
–
להכחיש את מה שאנו מרגישים- לא עוזר לאף אחד.
לתת מקום באופן חיובי- להביע- ולא להתנהג- מווסת את מה שאנו מרגישים.
– בעניין ה "להתנהג"
חושבני שיש לתת את הדעת בעניין הבעת תסכולים וכד' כל מקרה לגופו
ולא לחסום ולהכחיש את מה שאנו מרגישים.
–
המילה סטרס בעברית צחה היא : "עקה" לשון מועקה.
לכן בברסלב מכוונים להתבודד ולצעוק צעקה, צא- עקה.
על מנת לשחרר את המועקה.
באהבה,….
אפילו אם בא להתפרק זה לא הדרך, נולדנו כ"עיר פרא" אך נועדנו לגדול ולגדל את ה"עיר" הזה לאדם בוגר ומאוזן.
אמנם צריך להקשיב לקולות הללו ולבחון אם הם כל כך פרועים סימן שיש צורך לטפל בהם אך הפתרון הוא לא להסיר את הגנות 'הציבור' לטובת אני אעשה מה שבא לי!!!'
הרעיון שאני לא עצמי אם לא בטאתי את כל רצונותי החבויים שגוי מיסודו! הרי בתוך כלנו ישנן רצונות וחשקים שאנו יודעים שאינם לטובתינו, ואנו צריכים להתמודד וללמוד איך על אף ולמרות, אנו בוחרים בתגובות שלנו.
בהצלחה
LIKE
כל אחד בכל גיל מוצא את הילד שבו
ובא לו להתפרק