וְעַכְשָׁו לְאַט לְאַט, פִּקְחוּ עֵינְיכֶם בָּנִים וּבָנוֹת    תַּם הַסִּיּוּר הַמֻּדְרָךְ בְּמַמְלֶכֶת הַדִּמְיוֹנוֹת הַבִּיטוּ בַּתְּהוֹם הַפְּעוּרָה שֶׁבֵּין הַמָּצוּי לָרָצוּי חַפְּשׂוּ אֶת מִלּוֹת הָרִפּוּי לַלֵּב הֶחָצוּי

"הבית שקידם אותו היה שקט ולא מסודר במיוחד. מסתבר שהעבודה שלו במשרד גוזלת ממנו אנרגיות רבות, והוא לא שם לב עד עתה שהבית לא מתפקד כמעט. כנראה אורך לחלי זמן לשים לב שסידור הבית, שהיה עד כה נחלתו הפרטית, די מקרטע לאחרונה...."

"בתאי המדידה עמדו כמה בחורות אמריקאיות והתלבטו על הלוק החדש, ואני התגנבתי ביניהן אל המטבחון שבצד ושלפתי משם כוס קרטון חומה בגודל XL, מוכנה נפשית לצווחה מחרישת אוזניים שטרם הגיעה. באותה חתוליות חזרתי אל קדמת החנות, אומדת את המרחק שהצטמצם בינתיים בין העומדת להולך על שש..."

"תמיד תזכרי שהגלגל מסתובב לו. אז גם אם עכשיו אין לך כוח, ובאלך רק לשכוח, לצרוח או פשוט לברוח (לים, למדבר ליער או לכפר) לא משנה לאן תזכרי שיבוא יום שאת תיסעי בכביש הראשי, הידוע והמוכר....,

מַבִּיט בַּמְּדוּרָה וּשְׂפָתַי רוֹחֲשׁוֹת תְּפִלָּה אֱלֹקַי, זְכוֹר לָנוּ זְכוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַהִלּוּלָה עֲשֵׂה לְמַעַן בָּאֵי בָּאֵשׁ עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶךָ כְּאֵשׁ תִּבְעַר יַעַר נְקֹם נִקְמַת עַמֶּךָ

זה סיפור על מדרגות, שמשביתות לי שמחות וחגיגות, ולא, זה לא הגיוני ולא יכול לקרות לעשות אפליית מדרגות על אוכלוסיות נכות, ברוך בורא הרמפות והמעליות.

"'יש לך ביקורת כל כך שלילית שאת לא מעיזה להגיד אותה בקול'. נתונה באותה תענית דיבור - כמובן שלא עניתי. אחר כך היו דיאגנוזות שחורות יותר. היו שתהו אם יש לי אוטיזם בעקבות חיסוני הקורונה, היו שהכריזו  שזו תוצאה של הלם קרב (ואז מה אם אני ירושלמית שמתחשק לה לצאת למרפסת כשיש אזעקה), והיו שלחשו בעוגמה: טוב, מזמן חשדנו שיש לה בעיית תקשורת..."

ירמי פוסע מספר צעדים לאחור וסומק עולה על פניו. איציק משתדל להביט לצד אחר. אם אסור להביט בפני רשע, לזה בדיוק הכוונה, הוא חושב בהתרסה. מעולם לא ידע שהוא יכול לדבר בצורה כזו, מול קהל כזה של מאזינים, ועוד לצאת מזה בשלום. ירמי מוציא אותו משיווי משקלו לגמרי.

"העוול זועק לשמיים ראויים המורים של ילדי ישראל להרוויח פי כפל כפליים הם עוסקים ביקר מכל בילדים של כולנו בילדים שלכם...."

"אתן תחליטו איך באלכן לקרוא לאנשים, נשים וילדים כמוני מהיום, אבל שתקראו להם אשמח אם תזכרו את הטקסט הזה פתאום..."