כמה קל זה להפיק ספר, לעומת הקושי לגרום לאנשים להעיף לעברו מבט. מתברר שאף אחד לא מתעניין יתר על המידה בספר החדש שלה, למרות שהיא יודעת שיש בו בשורה חדשה, יש בו משהו שיכול לשנות חשיבה ולשנות את העולם. אנשים אדישים, העולם אדיש. רבקה השתדלה וניסתה ככל יכולתה. שלחה מיילים למערכות העיתונים, שלחה להוצאות לאור, לחברות הפצה לחנויות. ניכר שכולם עושים יד אחת נגדה. המסר קרא לה, העולם חייב להכיר את הספר.
אבל מה לעשות שאף אחד לא קורא ולא מתעניין? היא ויתרה כל כך הרבה עבור הספר הזה! היתה בטוחה שהוא ישנה את העולם! למה אף אחד לא מתייחס? היא החליטה לעבוד בחכמה, לפנות לאנשים מפורסמים, בעיתונים וברשתות. יש אנשים שיש להם קהל, זה לא מסובך עבורם להתייחס לספר, לומר כמה מילים לקהל שלהם, אולי אפילו לקרוא מעט, להעיף מבט בתוכן, במסרים. היא שלחה לאנשים מיילים והודעות, רובם לא ענו לה, אלו שכן השיבו תשובה, השיבו בסירוב. למה? היא אומנם אנונימית, לא סופרת מפורסמת, אבל יש לה מסר להעביר לעם, למה אף אחד לא מתייחס? האומנם אנשים שנמצאים בצמרת כל כך אטומים? או שמא הם עסוקים מידי בחובות שלהם עבור עצמם? היא משתדלת לדון את אותם אנשים לכף זכות, אבל זה לא עניין של כף זכות, יש לה מידע חשוב להעביר לציבור, זה עוול כלפי הציבור, כלפי השינוי שיכול היה להתעורר בעם. זה לא עוול כלפיה.
תחושת הדחיפות למסרים שבספר גורמת לה לעשות דברים שבחיים לא חשבה שהיא מסוגלת. היא שלחה לחברות הגדולות במשק הצעות לשיתוף פעולה להפצת ושיווק הספר. לאחר מכן כתבה מאמרים בבוצבוק. מנסה להבין: למה יש אנשים שהעולם מסתכל עליהם ויש אנשים שזוכים להתעלמות? מה עושים האנשים שזוכים לבמה עבור המסרים שלהם? הם זכו לבמה – בגלל מה? ולמה בעצם אנשים צריכים לקרוא את הספר שלה? האם צריך להיות לה קהל? מה המטרה של כל זה? מה המטרה האמיתית בכתיבת ספר? המחשבות היו עמוקות ומשמעותיות. זה נהדר שיש קהל, אבל זה גם מחייב, זה להיות מחויבת לכח משמעותי. היא לא צריכה קהל, אין לה יכולת נפשית להתמודד מולו. אבל יש לה מסרים חשובים מאוד, חוץ מזה שמי שיש לה כשרון צריכה לכתוב לקהל, והיא מבחינה ככל שהיא כותבת, שיש לה כשרון שצריך לקבל ביטוי ולהגיע למי שצריך. יש לה גם מסרים, מסרים שיכולים למנוע בעיות, לעורר אנשים להתבונן, ואולי אפילו למנוע מהארגון הסודי הזה להמשיך לפעול, כי הוא כבר לא יהיה סודי. כשמודעים לקיומו של ארגון ששואף לסכסך, לפלג, להוביל לחשיבה רעה, להוביל למלחמה כדי לשלוט, קל יותר להתגונן מפניו. ו
הספר הזה, שלה. מה היה קורה אם הוא היה ספר של סופרת אחרת? עם תוכן זהה? האם גם אז היתה מנסה לשווק אותו בכזו התלהבות? האם היא רוצה לשווק את הספר בגלל שהיא כתבה אותו, או בגלל התוכן החשוב, בעיניה? עד כמה היתה מוכנה לפרסם ולשווק תוכן כזה של כותבת אחרת, שכותבת אחרת תקבל את הקרדיט? ומה זו הצלחה אמיתית? המחשבות הציפו את כולה, היא ניגשה למטבח והכינה לעצמה כוס לימונדה, לצד חבילת חטיף. אחר כך התיישבה בפינת האוכל והביטה אל הטלפון. מוטי הוא לא נסיך החלומות, זה שיתעניין בה ויראה לה עד כמה היא חשובה, זה שיכבד אותה תמיד, בכל מצב, ויהיה שם גם ברגעים הפחות טובים.
הוא לא התקשר אליה כל הזמן הזה, וזו היתה התנהגות לא הולמת, זלזול מובהק בערך שלה. הוא לפעמים אנטיפט והרבה פעמים אגואיסט, החיים שלהם ביחד לא הופכים ליותר טובים עם השנים, כל אחד חי בעולם משלו, הוא צועק בבית פעמים רבות, לפעמים שותק ומתעלם ממנה, זה כל כך משפיל. התקופה הזו, הנוכחית, בה היא לבד, לימדה אותה כמה כוחות יש בה, שהיא עצמאית, שהיא יכולה לחיות חיים טובים גם לבד. יש להם טרדות פרנסה, יש עבודה ברקע, ולה יש רצון לחוות מימוש עצמי, יש גם משפחה מורחבת ודעות שונות, ורצון למצוא חן בעיני החברה. אבל הוא בעלה, למרות החסרונות, אתו הקימה את הבית שלהם, היא צריכה לזכור זאת. נאמר "חכמת נשים בנתה ביתה", היא יכולה להתעלות מעל הקושי, להוכיח שהיא אישה גדולה, מעל כל אגו ורצון לקבל כבוד, סך הכל היא למדה שכדאי להביט על המטרה, וככל שהמטרה יותר משמעותית כך כדאי יותר להתאמץ עבורה. ועבור הבית שלה, היא צריכה לוותר. לא, היא לא מוותרת מתוך חולשה, אדם שמוותר הוא אדם חזק ועוצמתי מאוד, דווקא אנשים חלשים לא תמיד יודעים לוותר. היא יכולה לבנות את הבית מחדש, היא חכמה, היא הצליחה לכתוב ספר. מי יכול לעזור לה? אולי אשתו של הרב הצדיק הרב יצחק קובין. היא תפנה אליה ותבקש ממנה בקשה קצת חריגה, גם אשתו של הרב חכמה, היא בטח תבין.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
