ראש הממשלה סקר את הנוכחים שישבו סביב, בחדר הרחב של וועדת
הביטחון.
על הכיסאות המרופדות ישבו שרי הקבינט הביטחוני, במרחק מה ישב
היועץ המשפטי-ביטחוני של השב"כ והממשלה, ארי קורנשטיין.
השרים היו מודאגים סביב הידיעות על כך שאיראן רוצה לפתוח במלחמה,
דווקא כעת, כשהצבא מתכונן לצאת להילחם בחמאס ולשחרר את בני
הערובה, אלו שזהותם נשמרת בסוד תחת צנזורה קפדנית.
יותר מידי זירות מונחות כעת על כף המאזנים, כשארצות הברית עסוקה
בהכנה לבחירות ואינה קשובה במאת האחוזים לקולות המלחמה מצד
מדינות ערב.
"לא מדובר כאן רק באיראן, איך שזה נראה מדינות ציר הרשע החליטו
לתת יד זו לזו, גם ערב הסעודית רוצה להצטרף, אנחנו צריכים לבחון
את הדרכים העומדות לרשותנו לגמד את האיום האיראני", אמר ראש הממשלה.
"להזכירכם, כל פעולה והחלטה צריכה אישור של המחלקה ליעוץ משפטי-
ביטחוני", קולו של ארי קורנשטיין נשמע, ראש הממשלה החליף מבט
מהיר עם סגנו, רוני דהרי.
המבט אמר הכל: מאז האנרכיה והורדת כוחם של בתי המשפט, זרחה
שמשם של היועצים המשפטיים שהצליחו ליטול לידיהם, בחסות ארגון
שחרור עולמי, כח רב: כח זה הוא לצנינים בעיניהם של חברי הממשלה
שחשים שנוכחותם של היועצים המשפטיים הולכת וגוברת ואף לוקחת
להם מידיהם את השרביט.
אבל חוק זה חוק, ולא היתה ברירה אלא להסכים לקולו של היועץ המשפטי
ביטחוני להישמע ואפילו להכריע.
"נצטרך להפעיל את הסוכנים בכל האזור, לנסות לבחון מה המטרה של
מדינות ערב".
"מדובר בשאיפה היסטורית להגיע לירושלים", אמר גדליה הוכנר, השר
חובש הכיפה שנהג לצטט פסוקים ונבואות התנ"ך, "זה כתוב. באחרית
הימים העמים ישאפו להגיע לירושלים ולהילחם עליה, זה קורה כעת".
"אתה מדבר על נבואות, אנחנו מדברים על המציאות שקורית כעת, האם
אתה רוצה שנתכנן את צעדינו לפי הנבואות?" נזף ראש הממשלה, שגב
רובין.
"רעיון פנטסטי, מה אמור להיות במלחמת אחרית הימים? אולי נפעל לפי
מה שכתוב בנביאים", התוכן היה רציני, אבל הלעג בנימת קולו של השר
יניב באך הוכיח שהוא ציני להחריד.
"כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך יש מצווה לא לומר דבר שאינו
נשמע", אמר השר גדליה. שאר הנוכחים שמרו על שתיקה, רק קולו
המונוטוני של היועץ המשפטי-ביטחוני נשמע: "מה שכתוב בנביאים על
אחרית הימים עולה בקנה אחד עם החוק? בהחלט חבל לדבר סתם כל עוד
אתם לא מתאמים עם היעוץ המשפטי-ביטחוני".
ראש הממשלה לחש דבר מה על אוזנו של סגנו, ואמר: "אתם היועצים
המשפטיים ביטחוניים מכה שלא כתובה בתורה".
ארי קורנשטיין סקר אותו במבט קודר ואמר: "חוק זה חוק, כבודו. עלינו
לשמור על החוק".
"כנסתי אתכם לדון במלחמה אפשרית מול איראן המצטיידת בטילים
היפרסוניים ואחרים וצוברת ידידות בלתי רצויות בדמות צפון קוריאה,
פקיסטן, רוסיה, ועוד.
על הפרק: תקיפות עצימות באיראן, או מבצע חשאי לנטרול שאיפותיה
הגרעיניות. הבעיה העיקרית שלנו מול איראן היא שאיפותיה הדתיות.
לא דומה מלחמה מול אנשים שרוצים משהו גשמי כמו כסף, למלחמה
מול אנשים שמאמינים בעולם הרוחני ושיש להם חיוב דתי להילחם נגד
הכופרים, לשיטתם.
בנוסף, יש לנו מאורע לא פחות דרמטי: קיבלתי תזכיר סודי מראש השב"כ
עם תיעוד מטריד שמופיע לאחרונה בערוצי התקשורת העולמיים, סביב
מסעו של נסיך אתיופיה, הילו מקונן, לצד צבא משיחי שרוצה להגיע
לירושלים, לא נוכל להסכים לו להגיע הנה עם צבא".
"לא נוכל לתת להם אפשרות להגיע לארץ עם כלי נשק, כיצד הם רוצים
להגיע הנה?"
"תעלומה, אין להם דרך סבירה", השיב שגב רובין, ראש הממשלה, "הם
מתלהמים לאחר שהתברר שמנהיג ישראלי לקח את התינוק הקדוש של
המלך", ראש הממשלה אמר את המילים בלעג, "גרץ נעלם עם התינוק,
תעלומה!"
שר הביטחון שלומי מרום נעמד ופסע לעבר מסך גדול הפרוש על הקיר,
"אני צריך מפה של אפריקה אסיה" ביקש מהעוזר.
המפה הוקרנה על המסך, ושר הביטחון שלומי מרום הצביע על אתיופיה,
"לא הייתי מודאג, אין להם דרך סבירה להגיע הנה, בוודאי לא עם צבא,
אין להם דרך להגיע מאתיופיה למצרים, הדרכים משובשות ובלתי ניתן
לעבור אותן, מה עוד שבמצרים צפוי להם מסע מפרך".
"אני מבין, בכל זאת כדאי לעקוב אחרי ההתרחשות הזו, היא קשורה אלינו
בקשר ישיר", אמר ראש הממשלה, "בעיקר מכיוון שרעייתו של הילו מקונן
נמצאת בימים אלו בירושלים, במסע של בכי מתוקשר".
"כן, שמעתי על כך מכלי התקשורת, בכל מקום מדברים על כך שהיא באה
הנה ללדת את בנה הבכור, נינו של המלך סלאסי, שיש לו ייחוס משמעותי
וקהל מאמינים, התינוק נלקח משום מה על ידי המנהיג הישראלי של
הדמוקרטיה, והשב"כ המהולל לא מצליח לעלות על עקבותיו! אני ממליץ
להתרכז במעקב סביבה, כולל האזנה לטלפונים וכל היתר, זה חיוני", אמר
שר הביטחון.
"זה לא חוקי לעקוב אחרי אנשים שאין קייס משמעותי לעקוב אחריהם",
אמר היועץ המשפטי-ביטחוני, "תצטרכו לחשוב על פתרון אחר".
"אוקי אז לא מעקב אלא שמירה", ראש הממשלה הגיב במהירות, "זה חוקי,
כבוד היועץ, אל תחפש לנו כאן דרכים להפוך את התפקיד שלנו להגן על
המדינה, למשהו בלתי ניתן להשגה".
*
הדירה החדשה שלה, היתה נוחה ומצוידת כנדרש, למרות זאת חשה רבקה
געגועים לבית שלה, ביתה אמיתי, לילדיה, מה יקרה אם תלך עכשיו לבקר
אותם? האם חמותה תגיד לה ללכת?
היא לא יכולה לחכות כאן אפילו לא דקה!
לפני שהחליטה לבצע את ההחלטה לחזור לביתה, פתחה את המחשב לראות
מה התקדם בפרופיל של הטרוריסט, ואולי גם לפתוח לעצמה פרופיל, בו
תוכל להעלות תכנים ולשתף, כפי שיונית הציעה לה לעשות.
היא נכנסה לפרופיל של הטרוריסט, והבחינה מיד בתחושת החגיגיות
שהתבטאה במילים של משתתפי הפרופיל, שכינו את מה שקרה: כ"פעולה
חשובה".
"והתחלה יפה".
מה זו הפעולה הזו שמוסתרת מהציבור הישראלי?
רבקה לא הכירה את עצמה כטיפשה באופן חריג, היא יכולה לחקור זאת.
היא תיכנס לפרופילים שם, ללא ספק אחד מהם לא יהיה זהיר מספיק
ויכתוב על הפעולה ביתר פירוט.
ואכן, אחד מהמשתתפים, אוהד טרור מושבע שהציג את עצמו כאחמד סארד,
סיפר שיש שבויים בכירים, ושהנהגת ישראל משותקת מפחד והפתעה.
"הם ישחררו את כל מנהיגנו שאסורים בכלא שלהם ואז נתחיל עם הפעולה
האמיתית", פטפט.
התשובה היתה: "אם הם יכנסו, הבית הוא בית של עכביש".
היו שם אמירות תמוהות נוספות, שגרמו לרבקה להחסיר פעימה.
זה גדול עליה, היא תלך שוב למשטרה עם הנתונים, אבל ממה שהיא כבר
מכירה, הם לא ממש מבינים או מתפקדים כמו שצריך, או אולי המידע לא
חשוב מספיק.
יש להם שבויים בכירים, זה קל להבין.
והמדינה משותקת מרוב הפתעה ופחד, והיא לא יודעת שזו רק ההתחלה.
ולה, לרבקה, אין למי לגשת לספר. היא לא מכירה אנשים שקרובים
להנהגה, היא יכולה לנסות לחפש אנשים שקרובים לעמדות השפעה, אבל
ככל שהיא חושבת על כך, עולה מולה דמותה של יונית, עם הסמל של העוף
הדורס, והיא, רבקה, חשה שאי אפשר לסמוך על אף אחד.
רק להתפלל לנס.
כי ניכר שיש כאן ידיים זרות שבוחשות כאן, והן מותחות חבל דקיק בין
הטרוריסט מבוצבוק ויונית כנען, בלי ידיעתם.
מישהו בארגון הסודי הזה מושך כאן בחוטים סמויים, והיא? אין לה למי לספר ולהתריע.
כולם יחשבו שהיא מדומיינת.
והיא לא בטוחה שזה לא נכון.
היא תלך לפגוש את ילדיה, תהיה מוכנה לספוג הערות לא רצויות
מחמותה, ואולי מאוחר יותר תצליח לקרוא מעט יותר, לנסות להבין מי זה
האימוטישמי, מה השאיפה שלהם, ואיך אפשר להתגונן
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
