יום למחרת קמתי לבוקר אנאלפבתי מזוקק. השמים חזרו להיות בצבע תכלת, הרחובות הוצפו בשמש בהירה, ואני - חזרתי להיות בן אדם עם לב, רגשות, וחדוות חיים שהצלחתי למנוע מהרגל ישן לכנות כמינון גבוה של קורטיזול. תחושת החשיבות הסמויה נעלמה, ובמקום לנסות להגדיל את הראש - נתתי לעצמי להנות מזה שהוא קטן. 

"איכשהו בין לבין אני מוצאת את עצמי מטפלת בכביסה, מנשנשת 2 קרקרים שמצווה לגמור לפני הביעור, איכשהו אני מרימה כמה טלפונים חשובים יותר ופחות וב 11:00 בלילה מכריזה על ניצחון. השלב הבא זה להדביק מדבקות לבנות על כל תא ומגרה, והכיף הגדול מתחיל" >>>