קטגוריה: הלב של אפרת ברזל

כמו מכושפת, היא התחילה לעבוד מול המסך: לשלוח בקשות תרומה, להיכנס לפרופילים של אנשים ברשימה ולקוות לסיים עם המטלה הזו אבל אז, משהו מוזר צד לפתע את עיניה.

"אני מוציאה מצרכים אבל מדי פעם עוצרת ומסתכלת על הילדים. פנים, פנים, של מתוקים, מתוקים, שזכיתי להיות באותו יום, יחד עם כולם, במסיבה המשמעותית הזאת..."

חני גולדשמיט (פנגר מהבית) משוחחת עם אפרת ברזל על חרמות של ילדים, נוער ואפילו... כן, אפילו מבוגרים. תובנות עומק על הכיעור דווקא של המחרימים ומאיפה הם פועלים. רמז? לא ממקום חזק.

"אני מסמנת עכשיו באדום את פארק מרום נווה, שלא ניפול בידי קבוצה מאורגנת הבנויה מבודדים בודדים, חלקם מתואמים ביניהם, כל אחד עושה את מיטב יכולתו, אנשים חילונים שסימנו את המקום כפוטנציאל לציד נשמות חרדיות..."

היום בעומקא; הסופרת ענת קלו לברון על למה כולם אומרים "תהיו בפגיעות שלכם". מה זה? איך זה? מה זה נותן? מהי פעולת הנפש הזו?

"ונכנסתי לדירה, לשבעה, והבנתי בדיוק איזו זכות. ואלו אנשים ומי גר בבית הזה ואיך בתקופה כל כך קצרה נוכחות אינסופית של איש ענק נעלמה. אחת הבנות החזיקה תינוקת בת יומה, פיצפונת מתוקה, 'קוראים לה ליבי', אמרה הבת האבלה, "אבא עוד הספיק לראות אותה'... "

ביטחון עצמי - רמוס או בשמים. כיצד זה קורה ומה אפשר לעשות עכשיו כדי לגרום לחיים שלנו ושל היקרים שלנו להיות טובים יותר | ראיון מטלטל עם אישיות שנמחקה והגיע זמנה לצייר את עצמה מחדש

"היום יש בדיוק במקום שבו צמח לתפארת, וילה כזו. לא מאה אחוז הטעם שלי. וילה של אנשים שאני לא מכירה. וכנראה גם לא אכיר. התריסים שם תמיד סגורים...."

"הלכנו יחד בחגיגיות ראויה במשך החודשים האחרונים, כמה פעמים, לקנות כרית חלופית חדשה. בעלי ישר היה אומר למוכר, 'תביא לי את הכרית הכי יקרה', ככה חינכו אותו. שיקר זה טוב. אותי לא ממש חינכו ככה, אני יותר מהפרולטריון, אבל על זה עוד נדון בהזדמנות...."

"שלום, יקירתי, תשמעי, זאת  תהיה שיחה קצת הזויה, אני מראש מתנצלת. תגידי, יכול להיות שקנית פלטה מהממת וזרקת אותה לרחוב? יכול להיות שהתחלתם לשמור שבת וככה הפסקתם?".