קטגוריה: התפתחות אישית

ישנו אב שלא באמת עזב את ילדיו, וגם כאשר התנתקו הם ממנו, הוא עדיין אוהב אותם אהבת עולם, ומצפה להם בכל רגע. אולי היום ישובו? אולי היום יתקשרו? אולי עכשיו הם סוף סוף חושבים עליו ומתגעגעים?

על כוחה של אישה להפסיק מסורת של סבל ולבנות את ביתה מחדש: "הרבה פעמים אנשים מעדיפים לא לנקות טראומה, כי הם מרוויחים ממנה קצת חמלה, קצת רחמנות, קצת נתינה מהקהילה, קצת ויתורים. והם פוחדים להישאר לבד, בלי תמיכה, אם יעזבו את הקרבנות...."

"התחושה היא - שברון לב. ואף התרסקות מוחלטת. נראה שהחיים כבר לעולם לא יחזרו למסלולם, והכאב יישאר תמיד... במיוחד גדל הפער, כאשר נראה שיש לכולם חיים "מושלמים" ורק אני לבד כאן טובע בשלולית של דמעות...."

"מה שמעניין הוא שהמשפט הזה כמעט אף פעם לא נאמר אחרי יום של בטלה. הוא מופיע דווקא אחרי יום של עשייה, אחרי מאמץ, אחרי נתינה, אחרי עוד ניסיון להיות אמא טובה יותר, רעיה טובה יותר, בת טובה יותר או חברה טובה יותר..."

"הבנתי שאני יכולה לדבר על נושאים רבים, אבל דווקא דברים שנוגעים לי אישית, אני נוטה להסתיר, וזאת מכיוון שכאשר מתגלית האמת הפנימית שלי, אני מריחה סכנה...."

אי שם בעתיד תקרה איזו ישועה, שתגשים את חלומי הגדול, בינתיים? תני לי לגמור את החודש... איזה חודש? תני לי לעבור את השבת הקרובה...

מכירים את האנשים האלו שאסור ללעוס לידם, לכרסם קרקר, לצחוק בקול ובואופן כללי עדיף לא לנשום בקרבתם? אתם לא לבד! הנה כמה דברים שחשוב להבין כדי להתמודד עם התופעה וגם לתת את המרחב שאנשים אלו זקוקים לה

"להסתתר מאחורי חומות הגנה- זה קל מאד, אבל משאיר אותנו כה לבד, ואילו יצירת גשר לחיבור חדש בחיינו זוהי יכולת המאפשרת לנו להנות מיחסים עמוקים קרובים ומגוונים, ללא מחסומים..."

"בכל אחד מאיתנו ישנה נקודה כזו. זוהי יכולת סגולית שיש אותה לכל אחד מאיתנו והיא ייחודית כמו טביעת האצבע. אף אחד לא יכול להחליף אותך במקום הזה...."