קטגוריה: סיפורת ושירה

הצצה קטנה אל מה שהולך להגיע, אל הדבר המושלם, גם אם הוא אינו כזה כרגע - מכניסה בנו אנרגיות | כמו נעליים זעירות לבייבי שמגרגר בעגלה ועוד ילמד ללכת. כמו סיור בתצוגת מטבחים כשהבית עדיין בתוכנית הנדסאית, כמו כריכה לספר שעדיין לא סיים להכתב...

"אנחנו לוקחים לניקוי יבש", היא חייכה. "לכן את משלמת 50 שקל", הסבירה. לא מצאתי מילים כדי להביע את הרגשות שלי. 'אני גם רוצה לעשות גמ"ח כזה', חשבתי. 'השם, בבקשה תביא לי פרנסה ברווח. אני מבטיחה להשתמש בה יפה'.

לילה חולף ובוקר מגיע, מביא איתו מילים של תקווה, של שיר ורחמים ליום חדש

יש שירים שאי אפשר לתאר במילים, יש רגעים שאי אפשר לשאת, רק לתת, לאלוקים

עטיפה מאנגליה עם סיפור משל עצמה הגיעה למדף העליון בחדר של ברזל, (הסיפור המלא בפנים) שם, היא קבלה פאפארצ'י והלכה להשתלט על הדמיון של הציירת - אדום לבן אדום לבן | כך יצרנו את הכריכה לספר 'סבא שלי עושה חדשות'

ככה בדיוק פוסעת, בספירה לקדימה, אל המקום ואל הזמן לקבל את עול התורה, את אהבתה ואת מלכות ה'

"היתרה הסופית היא 2324 שקלים בחובה", הכריזה המזכירה האלקטרונית של הבנק. מעצבנת שהיא. למה ה'חובה' צריך להגיע בסוף? אם הייתה אומרת: מינוס 2324 שקלים, לא הייתי חושבת לרגע קט שיש לי פלוס בסכום הזה.

ביום שהוא הילולה וציפיה להתקרבות, ביום הוא עוד רגע קבלת התורה משמים, במירון, בחולון או בירושלים, עידית ליכטנפלד עם שיר מצטלצל שילהיב אותך בהזדהות על גדולתה של אמא ועקרת הבית

הדברים הפשוטים האלו, שגדלנו עליהם, שגידלנו עליהם את הילדים, הם בסוף מה שעושים את האוירה בחיים שלנו, בסיפור שלנו | מטוסטוס ועד קומקום רוחש על להבה - אפרת ברזל ורחלי קארו משתפות על תדר משותף ואיך בונים אותו

"כן. אני רוצה". בטח שאני רוצה. השאלה למה אתה כל כך לא רוצה. "בסדר, תזכירי לי להשאיר לך כשתרצי ללכת". תזכירי לי. הוא מקווה שאשכח, אבל זה לא יקרה. מחר בבוקר אני הולכת לבנק.