קטגוריה: נפש בהחלמה – מדור מחדר האשפוז

"האשמה שולטת לי על הנפש, על הגוף, על השכל. בכל מקום היא נמצאת.  לא משנה הסברים, דיבורים. היא קיימת ולא מראה סימני עזיבה.  יש לה תוצאות כואבות, שאני חווה את זה יום יום, שעה שעה.  היא נוגסת בי, עוד חלק ועוד. הורסת לי, הורסת אותי..."

"דילמה, שאלה, התלבטות, קריעה. אין אותי כבר. אין איילה, אני לא חיה בכלל. מת מהלך. בחוסר אונים מזעזע, בטירוף שאוחז בי, בפחד מצמית של חוסר שליטה בחרדה מהרגע הבא. בסכנה מעצמי..."

"בשביל לעבור את הגל הזה שהשתלט עלי הלכתי לכמה ימים לאח שלי, טוב לי אצלו. בזמנו בין האשפוז הראשון שלי לשני גרתי אצלו חודשיים. הוא מקום שפוי בשבילי בחיים. וגם טוב לי בימים האלו לא להיות ליד אנשים שכל הזמן עלולים לטגרר, קצת להתרחק. עוד כמה ימים אני אחזור...."

"אני רוצה שהאור שיש בימים האלו יעבור גם דרכי, ישפיע גם עלי, שאני יצליח להרגיש אותו. למרות כל הבועות שאני נמצאת בהם, הבריחות מהצפות שסוחטות. התקופות המאתגרות שאני נמצאת בהם...."

"אני ככה יושבת עם עצמי, בוכה להשם כמה קשה לי. ומתוך כל הדמעות והייאוש הזה אני אומרת לו תן לי מישהו שיהיה איתי בכאב הזה...."

"אם היינו יודעים כמה התמיכה שלנו היא עולם, כמה זה קריטי כשמקשיבים, נמצאים, מתעניינים, כמה זה מחייה ונותן חיים. במובן הכי פשוט של המילה. אם היינו יודעים כמה כל מילה טובה, חיוך, הרגשה טובה. עוזרים ולוקחים מהסבל, כנראה היינו מתנהלים אחרת...."

"כשמישהו אומר שהוא לא רוצה לחיות, אנחנו קודם כל צריכים לדעת שקשה לו וכואב לו ברמה לא נורמלית, שזה מטריף אותו. והכי בעולם קודם כל להראות לו שאנחנו איתו, שאנחנו רואים כמה קשה לו...."

"אני רוצה לבקש ממני סליחה, מאיילה הקטנה. על שלא הייתי בשבילך מספיק, על שהתעלמתי, הכחשתי, הסתרתי. אני רוצה לבקש מעצמי מחילה, לייחל שאלמד את הדרך לחמלה. שאנהג בכבוד, ברכות, בקבלה, שאתן לי יד ואצעד איתי ביחד כל הזמן..."

"אני מרגישה חולה, בכל הנפש, בכל חלקה בנשמה. הכל בי מפורק, רוצה לצרוח שלא יכולה. יש בי מילוני שאלות - בלי שום תשובות אני אבודה, תשושה. שבעה כבר ממלחמות. לא רוצה להיות חזקה, נמאס לי כבר מהכל..."

"חלק מההתמודדות של אנשים עם התמודדות נפשית, היא שנוחת עליהם כובד שמגביל אותם ומכביד על הגוף ועל הנפש שלהם וגורם להם כל פעם מחדש, לסרב לכם לכל בקשה שאתם מבקשים..."