קטגוריה: סיפורת ושירה

"אתה מסובך מול הרשויות באשמת חטיפת תינוק, יש תיעודים מלאים, השאר אצלי את התפקיד ואדאג שכתב האישום ייסגר", חזר ניצן על דבריו.

"חשה שהגזימה, אולי תפסיק להתכתב עם הטרוריסט למרות שכוונת טובה, אלא תתרכז בכתיבת הספר הזה, המהפכני, שיביא הרבה טוב לעולם כולו...."

"הוא חושש, פוחד מהמשטרה שבטח מחפשת אותו ורוצה להעמיד אותו לדין על חטיפת התינוק, הסתבר שזו באמת היתה חטיפה לכל דבר. האמא של התינוק לא כתבה את הפתק והוא אמור להיעצר..."

"הטלפון שוב צלצל, המגשרת. הקול של רבקה היה היציב ביותר מזה תקופה, ההחלטה החדשה לכתוב את הכל בספר ולשווק לציבור, מילאה אותה בכוחות..."

אבל המגשרת לא עונה לה לטלפון ומוטי לא יוזם שיחת טלפון. 'האם החיים שלנו תמיד היו ככה?' שאלה את עצמה, 'אני הנותנת, האכפתיות, השותקת, והוא הדורש, המתעלם. האם מעולם לא היתה בינינו תקשורת?'

מיכה מזרחי נכנס לחדר החקירות באמצע החקירה והתיישב על כיסא בצד. "אתה הוא הילו מקונן? בעלה של אגנס? אם כך, מי זה האיש הזה?" על המסך המחשב שעל שולחן החקירות נראתה דמותו של אדם לבוש בהידור, עוטה מסכה.

"העיסוקים החדשים שלה השכיחו ממנה את מוטי, את חמותה, את הילדים. כך שהיא הופתעה כשהמגשרת עמדה ליד המכללה וחיפשה אותה..."

בימים הבאים חשה רבקה שמשהו מוזר קורה לה: קורים לה דברים והיא לא בטוחה אם מדובר בדמיון או במציאות. קודם כל היא מקבלת מייל מאתר קניות סיני, "המשלוח בדרך", אמרה ההודעה. ורבקה חשה שליבה מחסיר פעימה, מכיוון שהיא לא הזמינה משלוח לאחרונה.

מצד שני, יתכן שמי שנתן להם את התינוק עוקב אחרי האם ויעצור את הרב, כדי למנוע ממנו לתת לאימו את תינוקה בחזרה.

"בדרך חזור לדירתה הבינה רבקה שאם ציפי ספרה לרחלי היא כנראה סיפרה לדמויות נוספות בשכונה ויתכן שכולם בטוחים שהיא כבר אינה שומרת מצוות...."