קטגוריה: סיפורת ושירה

ביום שהוא הילולה וציפיה להתקרבות, ביום הוא עוד רגע קבלת התורה משמים, במירון, בחולון או בירושלים, עידית ליכטנפלד עם שיר מצטלצל שילהיב אותך בהזדהות על גדולתה של אמא ועקרת הבית

הדברים הפשוטים האלו, שגדלנו עליהם, שגידלנו עליהם את הילדים, הם בסוף מה שעושים את האוירה בחיים שלנו, בסיפור שלנו | מטוסטוס ועד קומקום רוחש על להבה - אפרת ברזל ורחלי קארו משתפות על תדר משותף ואיך בונים אותו

"כן. אני רוצה". בטח שאני רוצה. השאלה למה אתה כל כך לא רוצה. "בסדר, תזכירי לי להשאיר לך כשתרצי ללכת". תזכירי לי. הוא מקווה שאשכח, אבל זה לא יקרה. מחר בבוקר אני הולכת לבנק.

תחילתו של סיפור כמו תחילתה של דרך - האם יודעים את הסוף? ובכל זאת, הגדולים שבסופרים והטובים שבגיבורים, לא התייאשו בדרך...

תובנה של מסע: אין לנו שליטה מלאה באיך אנחנו נראים ומתקבלים בעייני אחרים, יש לנו רק אפשרות להשלים עם הייחודיות שלנו, לאהוב את כל החלקים ולהאמין שההשתקפות מול אחרים היא חלק מהתפקיד שהבורא מיעד לכל אחד ואחת

שיר מלא געגועים וטוהר - מישראל היפה והכואבת - לארץ ישראל השלימה

"אני לא בבית הבוקר. את רוצה שאבקש לשחרר את רחלי או את נחמי מהלימודים?" התאכזבתי. דווקא היום. מתי כבר ביקשתי עזרה? ידעתי שאלו רגשות שמציפים אותי מתוך לחץ. "לא, אימא. תודה. אנסה להסתדר כבר", אמרתי.

מהי אמא טובה ומושלמת? דסי זייבלד מציבה לך מראה בשיר מעודד, לנשמה.

ביקשתי מבורא עולם להרשות לי לכתוב לנשים תהליכים נפשיים החוצה, מבפנים. ליצור מצב שבו הקורא, או הקוראת, היא זו שכותבת את סיפור חייה הפנימיים שלה תוך כדי הקריאה ב"עכשיו אני מתפללת"....פתאום הגיעה תגובה מרחלי קארו.

"אימא שלי הלכה". צריך לחוקק חוק שאוסר על בני משפחה מדרגה שנייה לבוא לבקר יולדות בבית החולים. "אני מתנצל. היא מתרגשת מאוד. תביני. אני הבכור שלה. היא סבתא בפעם הראשונה. היא הייתה חייבת לבוא לראות את הנכדה שלה"...