תגית: טיפול נפשי

"למדתי בבית ספר הגדול ביותר - בבית ספר החיים! עכשיו אני עושה את המבחנים. אני לומדת שוב מחדש, מתחילה את העמוד הנקי מהתחלה, מנסה לתקן טעויות, ולכתוב בצורה טובה יותר"... >>>

"אז כן, חזרתי לחיים האמיתיים. עברתי להיות בחברת ה"נורמליים" , לא יכולה לדבר עם אנשים על כדורים, לא על תופעות לוואי ולא על טיפולים. לא יכולה להתלונן שהשמנתי, לא לדבר על פסיכיאטרים..."

"התעוררתי מוקדם בבוקר לא מאמינה שהגיע הרגע. האמת, אני מאוד מפחדת שהרופא יעשה לי איזה 'קומבינה' כמו שעשה לכמה שהיו מוכנות לשחרור ולבסוף הוא אמר שעוד לא הגיע הרגע..."

חשבתם פעם מה המשמעות של כדורים? מה הם עושים למי שלוקח אותם? מה עובר בראש למי שלוקח תרופות פסיכיאטריות? כנראה, שלא קל לו עם זה. אני מצטטת לכם שיחה ששיתפה אותי חברה למחלקה >>>

"אני מייחלת כבר להיות עצמאית, בלי המגבלות שנמצאות כאן, נגיד, מגבלות של זמן, לחזור עד השעה שבע בערב,  מגבלות של ארוחות, אכלת ארוחה או לא? בלי צוות שמתנהג אליי בעליונות מה.  ואוו נגעתי בנקודה כואבת..."

"אבא, רוצה אור בחושך שלי. הלוואי ותביא לי. לא רואה כלום. אין פה כלום בתהום הזה. אני בתחתית עמוק עמוק. איפה אור ואיפה שמש. לא רואים מכאן כלום, כלום כלום. רק שחור. אטום, נוכח. בלי אפס אוויר..."

"אופס, באמצע שאני כותבת נכבה האור, זהו, השעה תשע וזמן כיבוי אורות. דווקא זה יותר נחמד לשבת ככה בחושך בלילה עם עצמי ולכתוב. אני מאושפזת. מי היה מאמין. איילה, את מאמינה שאת נמצאת במחלקה פסיכיאטרית?"

"מהטור הזה, אני רוצה לשלוח חיבוק גדול לכל אותן מתמודדות, לכל אלו שנלחמות - לא משנה באיזה מלחמה, כל אחת וההתמודדות שלה"... | איילה קליין (שם בדוי) בחורה בת 19 המאושפזת במחלקה פסיכיאטרית משתפת מהימים הלא פשוטים העוברים עליה בדרך להחלמה

טוב לי כרגע לעזוב הכל, להתנתק מכאבי וחסכי העבר ולהתמקד בהווה שכל כך דורש את שלו. ולהתכונן לעתיד הטוב שדוחק להגיע. די להצפה, די להורדת ההגנות. הגיע הזמן להתמלא בכח ועוצמה, הגיע הזמן להוסיף ולמלא את החלל בהמון טוב והודיה.