מתמודדת נפש: "אל תשפטו אותי, אין לכם זכות!" | איילה קליין

את זה כתבתי לאחר שקבלתי ביקורת מאוד חריפה מכמה אנשים:

הם לא מבינים שאני לא בחרתי בהתמודדות הזו

שאני עושה הכל בשביל לצאת מיסורי הנפש, שהחיים שלי הם מלחמה קיומית

שאני לא יכולה להרשות לעצמי עוד חזיתות, שאני יודעת מה טוב בשבילי, שאני היא זו שנאבקת עם הכאבים,

שאני רוצה הכי בעולם להרגיש טוב, ואני עושה הרבה מאמצים בשביל לחיות.

הם לא מבינים שאני פועלת המון, חושבים שאני לא עושה כלום, שטוב לי במצב הזה, שאני יכולה יותר

ולא יודעים שמספיק ככה אני קורסת, שההתמודדות לוקחת ממני כוחות

שזה שאני לא עושה דברים שונים שרוצים זה קשה לי ועצוב, שאני רוצה הכי בעולם לחיות נורמלי

הם לא מבינים את עומק הסבל, את זה שאני בורחת מכל עוד חזית כזו, מספיקים לי החיים עכשיו בלי עוד כאבים

הם לא מבינים בכלל מהי הנפש פצועה, מה אני עוברת בכל רגע ושעה

לא מבינים את משמעות המילה בכלל, לא מבינים שלי החיים הם לא רק "מורכבים"

הם פשוט לא מבינים.

באים בטענות כאלו ואחרות, רוצים שאפעל ואעבוד, שאשתנה ואפעל ואזיז דברים, שאחזור לבית ויהיה כרגיל, שאדבר ואסביר

הם לא מבינים שאני מנועה, שאין לי על זה בחירה, ומה שאני כן עושה זה עצום, וזה שאני בחיים זה בכלל לא מובן

הם לא מבינים מה זה כאב נפשי, מה זה ייסורים שבפנים הכל מדמם – הם לא מבינים שאין להם זכות לדבר, שהם לא מבינים בכלל מה אני עוברת

הם לא מבינים את עוצמת הכאבים שלי, בכלל לא מבינים כלום ואין להם זכות לבוא ולהגיד לי דברים, להטיח בי אשמה שאני לא עושה שום דבר.

כי זה כואב לי וחותך אותי לשמוע את זה, מה אתם מבינים?! מה?? שום דבר!

אז לפחות תגידו שאתם לא מבינים, אל תנסו להרביץ בי משפטים

להוכיח מה אני עושה ומה לא, להמריץ אותי לפעולות שונות, לא תשפטו כי אין לכם זכות.

ותפסיקו לחשוב שאתם יודעים מה הכי טוב בשבילי

למי השם נתן את הניסיון הזה אם לא לי? אם הוא מאמין בי איך אתם לא?

אם הקב"ה בחר בי להתמודדות הקשה הזו ויודע שאני מוסגלת לעבור אותה

איך אתם מערערים על צורת ההתמודדות שלי?

זה אני שסובלת או אתם? זה אני שלא מצליחה לנשום נורמלי או אתם?

אז לא, אל תבואו אלי בהאשמות. לא בהטחות ונסיונות –

לא בביטחון שאתם יודעים טוב ממני.

תודה, מספיק לי מה שיש לי. אל תוסיפו לי על המדורה שכבר בוערת בי

אני מלאה מספיק בכאבים, אל תהייו הסיבה לעוד סבל עבורי

ובבקשה, אל תבואו בעליוניות, כי אני זו שמתמודדת עם זה.

אני נבחרתי לעמוד במקומות האלו, מספיקים לי הכאבים שלי.

ישנם אנשים שחושבים שאם עבר הרבה זמן, אז הכל נעלם ושאפשר להמשיך בחיים כמו כולם. לא יודעת מאיפה ההבנות האלו. אבל נסלח להם, בכל אופן לאלו שהוציאו אלי משפטים בקורתיים, כי זה מגיע מדאגה ומחרדה עלי, וממה יהיה איתי.

אז את הקטע הזה כתבתי מאוד בתקיפות לאחר שקבלתי משפטים כאלו ואחרים ושחוויתי חוסר הבנה להתמודדות שאני עוברת.

להגיד לכם שהבנתי אותם? פחות. בכל אופן לא בהתחלה. אחרי שהסבירו לי מאיפה זה מגיע משהו בי קצת נרגע.

אולי אני אנסה להסביר לכם כאן במילים פשוטות וברורות:

זה שעבר כמה חודשים, לא אומר שהחיים שלי הפכו לרגילים, (ואם קשה לאנשים להתמודד עם זה, למה להשליך עלי?) הנפש לא משחק שאפשר להגיד לה הכל בסדר והנה הופ הכל נעלם, היא צריכה את הזמן שלה. (ואת הזמן שלי לריפוי, אני מתמודדת כבר שנים.. לא חודשים).

ואם חושבים מה טוב לי לעשות ושהפעולה הזו אני אמורה לפעול, כי הם מהצד מבינים טוב ממני והם האנשים הבוגרים ( אז מה לכן מותר להם להטיח בי מה נכון לי לעשות על חיי שלי? ) אז קשה לי לקבל את זה, כי אני בסוף זו שיודעת הכי טוב מה נכון וטוב עבורי. ( אז בפעם הבאה שיסבירו יפה, ויגידו עצה ולא כעובדה. )

ולקבל ביקורת על בחירות שלי היא עניין שממש הורס אותי.

להגיד לי "שעבר זמן", ו"לכולנו יש קשיים" – זה משפט בכלל לא מבין! כי תסלחו לי, הקשיים שלי לא משהו שככה פותרים (עובדה שהוצרכתי לכדורים..) ואם הם חושבים שזה משהו שעובר ככה פתאום אז לצערי נפשי מספרת סיפורים אחרים. (אוהו איזה סיפורים.. מגילות שלא ניגמרות – אבל בדרכים מוזרות.. )

אז בבקשה, תהייו חומלים, סבלניים ורכים.

תבינו שלפעמים במצבים – אתם לא יכולים להבין,

ומתוך אי ההבנה הזה – לא לשלוח משפטים דוקרים.

מסיימת במשפט שכמה מוכר וכמה נכון

"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו: ולמקומו הוא – לא תגיע כנראה לעולם".

אני יודעת ומבינה שכל אחד בסופו של דבר מגיע עם כוונות טובות, נחמתי בכך שאנו עם של רחמנים בני רחמנים.

אני יודעת שהייתי תקיפה וחריפה בכתבה הזו. אבל הנפש שלי דורשת שככה אני אתמודד בשבילה, אשלח חיצים חזרה.

כעת אני כן נמצאת ב"ה בסביבה יותר תומכת ומבינה, השם שלח לי אנשים שרוצים לעזור לי ולדעת איך לתמוך בי.

ותודה להשם על כל הטוב שהוא מרעיף עלי כל הזמן, גם ברגעים קשים, של הסתרה וחושך. הוא לא עוזב. ונמצא איתי בכל רגע.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

נפש בהחלמה: העולם שבתוך המחלקה | איילה קליין מתמודדת נפש: פעם חשבתי (קשה לקריאה) מה שאלתם? כן, אני לוקחת כדורים…. | איילה קליין ממחלקה פסיכיאטרית לעולם 'נורמלי': "עכשיו זה רק אני כדי לעזור לעצמי, אין לי אף אחד"… משתמשים במסכות? תזהרו, שיום אחד לא תגיעו לקצה, כמוני | איילה קליין