לפעמים אני חושבת שאיבדתי את הכיוון. ששכחתי מאיפה התחלתי בכלל. הרצונות והשאיפות שהיו לי הפכו עם השנים לרשימת מכולת מסודרת ומפורטת, עם כוכביות וסוגריים, ועם סדרי עדיפויות מובנים ונוקשים. הדודה אומרת שזה הגיל. "אצלינו התחתנו בגיל 17-18", כך היא טוענת, "וכך היה הכי טוב". ואני במרומי גילי חושבת שאולי יש משהו בדבריה. אמא שותקת המון וחושבת שזה לא הגיל הכרונולוגי, אלא הלב שמגן על עצמו בחירוף נפש מפני אכזבה נוספת ונכנס בעקבות כך למגננה במעטה אדישות. ואבא? נוטל על עצמו את החלק הטכני. כל אחד וההתמודדות שלו.
לפעמים, בין סבבי הטלפונים, שליחת התמונות, העברת השמות ובירור הבית כנסת בו התפלל הסבא-רבא של המדובר, אני תוהה אם מדובר בבן אדם. האם הבחור המוצע הוא אכן ישות קיימת, נושמת, בעלת לב ונפש, מידות, רגשות ומורכבויות? האם יש שם מישהו בתוך הכובע המסוים , השם בעל הצליל המוכר, והמעמד הכלכלי המבוסס אך הלא גשמי מידי? מענין אותי אם המטרה הסופית היא קשר אנושי ומשמעותי או הצלבת מידע מותאם מבחינת גובה, ייחוס ומצב חשבון בנק. האם קו הגמר הוא בנין עדי עד או סימון הצלחה נוספת ברזומה העשיר של השדכן התורן?
אני יודעת שזה היה אמיתי בהתחלה, הרצונות והשאיפות הנעלות, לבית עם אווירה של תורה לקשר אמיתי ומכבד, ליראת שמיים שורשית. ויעידו על כך דפי הסידור שעדיין קמוטים מהדמעות ההן. בהמשך הדמעות הפכו ממייחלות ומקוות בסידור בכותל, לעצובות ומאוכזבות בכרית במיטה, ואז יבשו. מיואשות. אבל ממשיכים, בטח שממשיכים. אלא מה? הרי האח הבכור, המבין הגדול שהתחתן בגיל 21 בדיוק, אומר שלא מתאים לברור כך בגילי. הגיסה לא מתערבת חלילה, רק מהנהנת במרץ לתוך הקניידלאך שבמרק העוף. ואני שומעת הכל, הראש מבין, ואפילו האגו לבסוף מסכים. אבל הלב מסרב. מסרב להאמין שתהליך השידוכים הפך לטכני עד כדי כאב, חודרני עד כדי בחילה ושיקרי עד כדי גיחוך. הלב שלי מסרב לקבל את זה. בינתיים.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
8 תגובות
אני באמת חושבת שמוקדם זה טוב
נפגשתי והתארסתי בגיל 19 ראשונה בכיתה
הייתי מסוחררת מאושר
ואני חיה חיים טובים ןמאושרים עם בעל נהדר וילדים מקסימים
(אני היום בת 23)
לפני תקופה אמרתי לבעלי שהיום לא נראה לי שהייתי מתארסת כ"כ מהר
אם בכלל
כי באמת שאז פחות הבנתי לעומק של החיים
ועכשיו אני כבר נשואה וטוב לי
לכבוד המערכת
תודה על אתר מושקע ומיוחד.
אני עכשיו התחלתי שידוכים, קראתי את הכתבות וזה עשה לי קצת לא טוב,
כאילו רוב הבנות צריכות לעבור את השלב הארוך הזה, ח"ו.
אם אפשר לשים גם כתבות בנושאי השידוכים,
עצות, טיפים, כיצד לנהוג בפגישות וכו'.
תודה רבה
תמר היקרה!
ראשית אאחל לך הצלחה רבה בתקופת השידוכים
בתפילה שזו תהיה עבורך ועבור רבות כמוך קצרה ככל האפשר…
נקח לתשומת ליבנו את שכתבת, אך עם זאת, חשוב לדעת כי זו אכן תקופה מורכבת
גם אם אינה ארוכה – זהו שלב בחיינו שמציף לא מעט קונפליקטים – "מדברים שידוכים" זהו מדור המיועד להעלות לשיח את הקשיים
בתקופה זו.
כמו בכל מצב בעולם יש יוצאי דופן – אולי את מהן?
נשתדל להעלות תוכן פרקטי יותר ומעודד
שלך יעל
אחראית מדור "מדברים שידוכים" באתר.
תחשבי חיובי תגידי כן לי זה יקרה השנה בעז"ה הקב"ה קבע לך זמן מדוייק שבו תשבר הצלחת
אני האמנתי שאתארס השנה האמנתי ולא ויתרתי אמרתי להקב"ה תמיד אתה מסדר העיניים אתה יודע את הדבר הטוב ביותר עבורי רק הוא יודע תאמיני בעצמך זה יגיע ועוד במהירות שלא תספיקי להבין מה קורה…………..
רק רוצה שתדעי – עם כל העצות שאת מקבלת :
את אכן לבד, ואף אחד לא יודע בדיוק בדיוק מה את מרגישה, גם אם היא בשידוכים, וקשה לה וכו'.
אני רוצה לפנות אלייך, האחת היחידה ולומר לך-
את אמיצה להסתכל למצב בעיניים, אמיצה לחוות את הקושי עמוק- אני מעריכה אותך!!
רציתי להוסיף באהבה…שחשוב גם שתדעי שרק את אחראית על מצבך- על הפרשנות איך תרגישי בכל מצב בחיים. ושימי לב לא להרוס לעצמך יותר על ידי הגישה שלך למצב… כדאי לך לחשוב על זה…
מאחלת לך הרבה הצלחה. וס"ד בכל צעד ושעל ותזכי מהר שיתגשמו כל משאלות ליבך לטובה!
ואם את רוצה לדבר— תכתבי לי ונמצא דרך לתקשר. (אני גם בשידוכים… 🙂
מניסיון אישי שלי כדאי לך ללכת לייעוץ אצל מישהי מקצועית שתעזור לך בזה (אני ברוך ה התארסתי! והרבה מאד בזכותה)
הי
את לא היחידה…
גם אני חשה כמוך.
שלום לך יקירה!
לאבד כיוון זה ענין של דרך, אני רוצה לומר לך במספר מילים…
מילים שכבר נשמעו ונאמרו אלפי אם לא מיליוני פעמים, שידוכים זה אמונה אמונה תמידית יום יום
ובטח עכשיו את חושבת האם אני לא ברת אמונה אז אני רוצה להודיע לך שאנו לוקים בחסר זה
אני יודעת מנסיון כמה קושי יש בכך לקום יום יום ולפתע נשמעת הצעה מסויימת
ואת אומרת הנה זה הגיעה ההצעה שחלמתי ולפתע היא יורדת על כסף……
אני רוצה לומר לך ש-40 יום קודם יצירתך נקבע זיווגך, יש מישהו שיושב למעלה מביט ורק הוא יודע את הטוב עבורך, הוא רואה את תפילותיך לפני כל פגישה את דמעותיך ואת צרחתך הפנימית אחרי כל פגישה נוו….. מתי זה יגיע.
הזיווג קרוב כמו שלא חשבת רק תאמיני בהקב"ה הוא זה ששלוח ועוד רגע אחד זה כאן…
ואז כאשר הזיווג כבר כאן האם את הלימודים סיימת? ועבודה קבועה כבר ישנה?
על זה חשבת מה יוביל יום שאחרי…..
לאחר החתונה את נכנסת לשביל של חיים ורוד ומקסים אבל בצידו ישנם הרבה מכשולים.
ולאחר מכן את מוצאת עצמך כבר לאחר לידה ומשכורת מכובדת אין, ואתם מוצאים עצמכם מנסים "לגרד מפה או מפה"
ואז מתחילה האמונה לא ממש לא את כל זה היית צריכה לחשבן קודם לכן ולעשות השתדלות ללמוד מקצוע טוב עבור משכורת מכובדת….
אותו הדבר בענין השידוכים את ההשתדלות את עושה מתפללת, ותמשיכי כך מבררת ומייחלת
והקב"ה את שלו עושה תאמיני בכך!!!