ומשלוח מנות כלה לחמותה / שירה אנטוורפן

רק נכנס לו אדר לפתח ואני כבר במתח.
החודש הזה אמור להיות חודש שמח ועליז, חודש כזה שהלוואי והיה לנו אותו לפחות פעמיים בשנה, חוץ משנה מעוברת כמובן.
ועם כל זאת איך שלוח השנה הראה לי שפורים מגיע מיד נכנסתי לסטרס רציני.
דבר ראשון התפללתי טוב טוב.
דבר שני הלכתי ל'מוס- טבע' וקניתי רגיעון פורטה 2000 מיליגרם בטעם תות כי אני משוגעת על תותים.
ודבר שלישי  פניתי לקופת העיר, הכנסתי שם 18 שקלים שיהא לעילוי נשמת.
הבת שלי, אסתר, ה' יאריך ימיה ושנותיה באה בברית האירוסין עם בן גילה נרו יאיר וכידוע בכל עיר ועיר ובכל מדינה מדינה זה שאצל כלות ישראל יש מנהג עתיק יומין לשלוח משלוחי מנות לחמות משהו בסדר גודל שעין לא ראתה ואפילו המן לא חלם שזה מה שיצא מהחג שהוא ארגן לנו.
והרי מנהג ישראל דין הוא, לכן אין לנו ברירה אלא להצטרף למחול הזה ולהתחיל לרקוד לפי הקצב.
הלכנו אסתר ואני לראות דוגמאות של משלוחי מנות לחמות, אצל חברותיה הכלות, וכמעט התעלפנו ממה שראו עיננו.

איזו השקעה!! איזה פרויקט! תאמינו לי שלהרים ממשלה ולהקים מדינה נשמע פשוט יותר.
"הלוואי ותשקיעי בחמותך ככה גם אחרי החתונה", משכתי לרננה באוזן (רננה היא בת כיתתה של אסתר) "ולא תשנאי אותה מאחורי הגב כמו שאמא שלך מרכלת על  חמותה".
אם הייתן רואות מה הכינה רננה הזאתי, הייתן מבינות את הסיבה למתח שהייתי שרויה בו.
אצל פנינה המצב היה גרוע בהרבה.
פנינה הכינה משלוח מנות בגודל של השולחן שלנו בסלון אחרי שפתחו אותו מכל הכיוונים, משלוח בצורת מטוס בואינג, שתי קומות, עם 13 אנשי צוות לזכרם של 13 אחיו ואחיותיו של החתן שיאריכו ימים.
ועם לא די בכך, אז כולן הזהירו אותנו שהמשלוח מנות חייב ללכת לפי נושא מסוים.
גלית הכינה לחמותה משלוח מנות בצורת ספינה והנושא היה: על מי מנוחות ינהלני. "מה הקשר לפורים?" שאלתי אותה והיא ענתה לי בהקראת שיר ארוך שלא הבנתי ממנו אף מילה אבל העיקר שהיא מצאה כבר קשר בין כל המדוזות שהיא תקעה בים (פוליגל בצבע תכול) לבין חמותה.
חזרנו הביתה, כשכל הדרך תמכתי באסתר הבוכייה יען רק מלחשוב על מה שמצפה מאתנו, הייתי בוכה אתה גם.
"אמא", השעינה אסתר ראש דומע על כתפי "יש לך רעיון מה נכין  לה?"
לא, אין לי רעיון.
"אולי נכין משלוח מנות בדמות בגתן ותרש תלויים על קרש?" הצעתי לה "נעטוף שני בקבוקי יין, אחד יהיה בגתן והשני יהיה תרש".
"אבל הם יחשבו שהתכוונת לאביגדור החתן ואלי", המשיכה אסתר לבכות, והפעם קצת בקול.
"אז אולי נכין משלוח מנות שהנושא יהיה 'ויין ישמח לבב אנוש", ניסיתי לשמח את לבה של בתי החביבה.  "נשים על קלקר ענק בקבוק יין, נפזר המון סמיילי, נכין עוגת גבינה בצורת לב ונכניס את שפרהלה הקטנה שלנו, זאתי שלא מפסיקה לבכות והיא תהיה האנוש בכל העסק".
"אמא, די", צעקה אסתר. אם לא היינו ברחוב אולי הייתי מעירה לה שעל אמא לא צועקים, אבל מצד שני הבנתי אותה, הילדה במתח.
במשך יומיים הוגענו את מוחנו, חשבנו על מליוני רעיונות עד שבסוף קבלנו הברקה שמיימית.
הכנו סל קטן, הכנסנו בתוכו הגדה של פסח, בקבוק מיץ ענבים, עוגת הבית של אוסם וזהו.
הבאנו להם את משלוח המנות בערב פורים, אחרי שעת חצות.
הנושא היה:
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
שבכל הלילות עד כה, השתגענו ונדדה שנתינו, חשבנו כמה כסף נוציא, וחטפנו התקף לב, נדדנו בין בתי החברות כדי למצוא רעיון למשלוח מנות
הלילה הזה אנו בני חורין לעשות כטוב בעיננו, איש כמתנת ידו, ונאמר אמן.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

מחקר יעיל: הנוסחא לשינוי הרגלים באמצעות הרגלים למה דווקא שועלים? /דינה טורנהיים 'לא רצויה': מפגש מטלטל עם גברת קורונה/ יעל צין שינוי מדיניות בבתי החולים: לא מחייבים יולדות לעטות מסיכה הזמנה אישית: סקרנית להכיר את אביטל אוחיון מקרוב?