למה דווקא שועלים? /דינה טורנהיים

שיתוף ב email
שיתוף ב print

"אולי פשוט תצאו מן המים, במקום לברוח כל היום מרשתות הציידים".
כך אומר השועל לדגים, בנסיון לפתות אותם לעלות ליבשה,
כדי שיוכל ליהנות מארוחה דשנה.

"יש לך קול יפה, תשיר לי בבקשה".
כך מבקש השועל מהעורב, כדי שירפה קצת מהאחיזה בגבינה שבפיו וכך יוכל הוא, השועל, לזכות בה.

משלים רבים נכתבו על השועל הערמומי.
זה שיודע לעטוף יפה את הרצון שלו לטרוף.
זה שיודע לבלבל את הטרף הפוטנציאלי שלו בפיקחותו,
וכך לזכות בעוד ועוד ארוחות קטנות וגדולות.

"עַל-זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל-אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ
עַל הַר-צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ-בוֹ".

שועלים.
למה דווקא שועלים נבחרו,
בכדי להמחיש את השממה בהר ציון ואת עוצמת החורבן?
אולי בגלל תכונת הערמומיות הזו שיש בשועל, שמסוכנת לנו כל כך,
במיוחד כאשר אין לנו בית מקדש.
במיוחד כאשר אנחנו מנותקים מהמטען הרוחני שלנו בהר הבית שנחרב.
או אז אנו עלולים יותר להתפתות למילים יפות ושועליות, כאלו שמנסות להוציא אותנו מהמים, ולהזיז את הגבינה שלנו.
מילים שועליות שרוצות להפריד אותנו מהתורה הקדושה.
מילים יפות ומכובסות, המנסות לשכנע אותנו להעמיק את השיממון הרוחני שלנו.
זה היום בו אנו צריכים לזהות את השועל הזה ולא לתת לו לבלבל אותנו.
זה היום בו אנו רוצים לחזק את החיבור והאחיזה בשרשרת הדורות.
להיזכר ולהתאבל על הר ציון ששמם.

לא מוכנים להשלים עם השיממון.
זועקים ומבקשים גאולה שלימה תכף ומיד ממש.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.