כנגד ארבעה בנים דיברה שיטה / דאברושי הנדל

היום אני רוצה לשתף אותך בארבע תובנות מועילות.

גם אם תשתמשי רק באחת מהן- שווה לך להקדיש את מספר הדקות הדרוש כדי לקרוא אותן.

גילוי נאות:

אנחנו נתייחס לארבעת הבנים שבהגדה בתור כותרות.

כל קשר בין המשמעות הקדושה והעמוקה שלהם

לתוכן שיסמל אותן כאן הוא כמובן סמנטי בלבד.

חכם- מה הוא אומר?

הייתי שואלת אותך- חכם, מה הוא רוצה שאת תאמרי…

החכם במקרה שלנו הוא הילד שמביא 100 או מקסימום 96.

החכם הוא הילד הטוב, שתמיד מרוצים ממנו. תמיד הוא בסדר.

תמיד הוא מסכים.

מכירה ילד כזה או שהוצאתי לך את העיניים…?

הילד הזה, המושלם, לפעמים בורח לנו מתחת לרדאר.

לפעמים קורה שאנחנו שוכחים אותו. שאנחנו רואים בו מובן מאליו.

וזה- אסור שיקרה.

גם ילד שהאופי שלו בא לעזרתו, זקוק לאוכל רגשי.

גם ילד שהולך לו יותר בקלות- צריך יחס משמעותי.

אז כן, אם יש לך ילד כזה, תחמיאי לו.

תגידי לו שאת מעריכה את ההשקעה שהוא משקיע.

תאמרי לו, בפה מלא- מה שאתה עושה הוא לא מובן מאליו.

אם יש ילד אחר בסביבה שהולך לו יותר קשה, שיורק דם על 80,

כדאי לוודא שאת המחמאות שהזכרנו קודם- לא ניתן לידו.

השוואה היא תמיד הרסנית.

אבל עבור ילדים קטנים היא בלתי נמנעת, אם לא מונעים אותה במודע.

רשע- מה הוא אומר?

טוב, רשע אין לנו בבית. בשום אופן ופנים.

אבל ילדים מאתגרים דווקא יש.

ולא, לא אוכל לתת לך במסגרת פוסט קצר את כל השיטה כולה.

כן אוכל לגלות לך את הכח האדיר הטמון באמון.

דווקא מול הילדים המאתגרים הפעילי את האנרגיה של אמון.

אמון בטוב שקיים בהם, בוודאות.

אמון בכך שמה שנראה לעין זו לא באמת המציאות.

אמון בעתיד שלהם, בזה שהם כן יגיעו רחוק.

אמון ברצון הכנה שלהם להיות טובים יותר.

אל תגידי להם שאין להם סיכוי.

אל תגידי להם שלא יצא מהם כלום.

תגידי להם ולעצמך- שהם טובים, באמת,

תאמרי להם שהם יצליחו.

שזו רק תקופה זמנית, והיא תחלוף.

ותאמיני בזה, כי רק ככה יש תקוה שגם הם יאמינו.

תם- מה הוא אומר?

התם הוא כל ילד שהוא ששואל מדי פעם שאלה טפשית.

זה עלול לקרות גם למבוגרים, אגב, אבל אצל ילדים- יותר.

ילד שלי שאל אותי פעם אם מצייה (קרקר, כן?) היא כשרה לפסח.

ילד אחר ביקש לדעת אם דג הוא בשרי.

ויהיו ילדים שישאלו אותך, אמא, אם לסגור את הדלת כשכולם בחוץ והבית נשאר ריק.

(טוב, לא רלוונטי לתקופה, אבל פעם יצאנו כולם, את זוכרת?)

יש עוד מליון דוגמאות והזדמנויות בהן אנחנו מגדירים את השאלה הנשאלת כטפשית.

אני יכולה להוכיח לך (כמעט) על כל שאלה בעולם שיש בה דווקא כן הגיון.

(מציה לא נשמעת לך כמו מצה, למשל?)

אבל אני לא אעשה זאת.

אני מבקשת ממך דווקא להמשיך להתייחס לשאלות כלא חכמות

ועדיין- עדיין לא להעניש את הילד שלך עליהן.

אם התגובה הטבעית היא 'מה עובר עליך? איזה שאלות אתה שואל?'

או 'ברור!!!' באינטונציה מאד מסויימת שלא צריכה תרגום,

הרי שהתשובה הראויה היא תמיד- כן, או: לא, לפי העניין.

לא מגיע לילד שלנו עונש אם טעה.

הוא יגדל ויחכים, אבל כאב ההשפלה ישאר בצנרת. חבל.

ושאינו יודע לשאול…

זה הילד שלא יודע איך מבקשים יחס.

משהו לא זורם לו, משהו תקוע, ואת מרגישה שאת אובדת עצות.

הוא יכול להיות שקט או רעשני, סגור או עצבני,

תכל'ס, הוא לא יודע איך לבקש את מה שהוא כל כך צריך. יחס.

הילד הזה זקוק לך הכי מכולם. הכי בעולם.

אל תוותרי עליו.

תמצאי אלף ואחת דרכים להראות לו כמה איכות יש בו. כמה הוא מיוחד.

כמה כוחות טמונים בו וכמה הוא יקר לך.

אם מרגיש לך שאת מרעיפה מילים והן לא נכנסות,

אל תוותרי.

תחשבי על זה כמו על טפטוף של מים על סלע.

הסדק בוא יבוא. יום אחד הכל ייכנס.

את, אמא, תהיי שם כדי לקצור את הפירות.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

"אבא ואמא מתגרשים, אבל לא ממך!" כך מכינים את הילד לגירושין: אמהות משתפות: איך והאם מדברים עם ילדים על כסף? / י. נתנזון מיוחד לימים אלו: 10 טיפים לשדרוג החוויה הביתית, זה אפשרי וזה פשוט / מנוחה פוקס הורים יקרים,טור חובה: האם לעמת את הילד מול השקרים?האם להכריח אותו לקיים מצוות? אלימות בבית הספר? חשוב שתכירו את הדרך למיגור התופעה