נפלאות בפרשת נח: לעשות עוד מאמץ מעבר לכוחות/ מירי שניאורסון

שיתוף ב email
שיתוף ב print

זהו סיפור על זוג שרצה להינשא בגל הראשון של הקורונה, לפני פסח, ולא היה לו מקום לחתונה. פתע נזכרו בשכנתם החביבה בעלת חצר וגינה לתפארת. ברגע הראשון כשביקשו ממנה היא די גמגמה – ביתה כבר היה נקי למשעי, פסח מעבר לפינה והיא כבר מזומנת ומוכנה. אלא שניעור בה הרצון והיא נזכרה שהיא זקוקה לישועה מיוחדת והחליטה לעשות מעשה שהוא מעבר לכוחותיה, למסור את הנפש. הרי יש לה בן גרוש והיא תצא מגדרה כדי להפוך את הבית לגן אירועים לתפארת. על דעת עצמה ומכספה הפרטי היא הזמינה מעצבת אירועים ובאמת הרימה הפקה של חתונה יפהפייה. בתום האירוע היא ניגשה למעצבת כדי לשלם לה, אבל אז הפתיעה אותה האחרונה כשאמרה לה: "שמעי נא, אני גרושה וזקוקה לישועה וברצוני להשתתף במצווה של החתונה הזאת". והסוף, איך לא, כמו באגדות: אחרי חודשיים בן השכנה נישא למעצבת הנדיבה, והסיפור אמת לאמיתה. 

כשכל העולם מתנועע בחוסר יציבות כמו תיבת נוח על מים סוערים, כשמבול של קשיים, צרות ואתגרים, יורד כמו גשם חרבות על ראשינו לאחר חודשים ארוכים של העלם, כשהעולם היהודי מתקשה בקיום תפילות בבתי כנסת, וחתונות, אזי אנו נוכחים שהקב״ה מנסה אותנו כדי לראות אם אנחנו באמת רוצים בזה! האם נילחם על אורח החיים היהודי? 

בחסידות משדרגים את מאמר חז"ל ״בשבילי נברא העולם״ לאמרה ״בשבילי נברא העלם״, וכל מה שנשאר לנו זה להתגבר, לקום כל בוקר מחדש, לקבל עול מלכות שמיים ולחוות עוד רגע מצוין אחד שבו הטוב גובר ולא תלוי במשהו חיצוני והשמחה היא מעצם הקיום כיהודי והקרבה אל ה׳.

 

המבול נקרא 'מי-נח' על שמו של נח. מדוע? והרי נח היה הצדיק היחיד בדורו שניצל מן המבול, ומדוע מגיע לו שהכליה תיחרט לדורות על שמו?

יש פסוק שמתאר את דור המבול בסוף פרשת בראשית, "ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה". חז"ל מקשרים פסוק זה למשה דווקא, באומרם: "משה מן התורה מנין? (ופירש רש"י: היכן נרמז משה בתורה בטרם נולד שהוא עתיד להיוולד?) בשגם הוא בשר' – (רש"י: 'בשג"ם' בגימטריא מש"ה). ונרמז גם בהמשך הפסוק: 'והיו ימיו מאה ועשרים שנה', וכך היו ימי חיי משה. כלומר עתיד לבא 'בשגם'– שהוא משה וכך יהיו ימי חייו – מאה ועשרים שנה.

אך דברי חז"ל סתומים. וכי רק משום התאמת הגימטרייה ראו כאן חז"ל את משה?

גם המקבילה בין מספר שנות חיי משה למאה ועשרים שנה שנאמרו בפסוק לכאורה אינה מוכרחת, שהרי היו עוד מגדולי ישראל שחיו מאה ועשרים שנה? אולם לאור דברי תיקוני הזהר הדברים מזהירים. משה גלגולו של נח, ובא לתקן את אשר חיסר, למה הכוונה?

נח אומנם היה איש צדיק, אולם אמרו חז"ל שנח לא התפלל על בני דורו להצילם מן המבול, ולכן נקרא המבול על שמו – 'מֵי נֹח', להשמיענו שנח נושא באחריות. ומשה תיקן זאת, בכך שכל ימיו לא פסק מלהתפלל ולהעתיר ולהתחנן בעד דורו. ולכן כשהתפלל משה על ישראל אמר (שמות לב-לב): 'ואם אין- מחני-נא מספרך מספרך אשר כתבת', 'נא' משמעותו כעת (כתרגום אונקלוס בכ"מ).

אמר משה, כעת לא אנהג כבעבר שלא התפללתי על דורי, אלא הפעם אמסור נפשי עליהם. והרמז בזה שאותיות 'מחנ"י' הן אותיות 'מ"י נ"ח.

גם כעת ה' רוצה לראות אם אנו מוכנים לעשות מעשה מעבר לכוחות – זו נשיאה באחריות שיכולה להביא לשינוי.

הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת. 

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת  לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן    mail: [email protected]   טלפון 054-9292901

חדש באתר

השארת תגובה

לתשומת לבכן התגובות מוצגות לאחר אישור המערכת


תגובה אחת

  1. בת- שבע הגב

    פשוט מעניין וכתוב יפה מאוד!
    תודה רבה.

x איזור הפורומים והקבוצות
של קול כבודה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן