עידן הקורונה פגש רבות מאיתנו בעידן נוסף, העולם כיום דיגטלי ווירטואלי יותר מאי פעם. החל משמיעת שיעורים במרחב הקולי, הדואר האלקטרוני, מפגשי זום, ועד המגזין שאת קוראת עכשיו על גבי המסך (אלא אם הדפסת אותו, כמו רבות מהמנויות).
לא מעט הורים, במיוחד הצעירים מתמודדים עם שעות ארוכות של חוסר מעש של הילדים. אצל רבים המחשב הוא לא אופציה לתעסוקה, אבל לא מעטות האמהות שאני מדברת איתן אומרות לי חצי בכאב חצי בהקלה:"אין מה לעשות, אני לא יכולה בלי להראות להם משהו במחשב כדי שתהיה לי שעה של שקט. מה רע בלהראות להם חתונה של דודים?!". האמת היא שאני כל כך מבינה את הקושי, ומעדיפה לשתוק כשאמהות פותחות את הנושא הזה. ובוודאי לא נכנס לסוגיה הרוחנית שקיימת גם היא, נשאיר אותה לאנשי החינוך והרבנים שמדברים על כך בכאב.
כמו בהרבה דברים יעילים וטובים שאמורים לשדרג לנו את איכות החיים, הסוד הוא המינון. כמו גם רמת התלות שיש לנו בדגיטליזציה. בטור זה נדון בעיקר בהשפעות הנוירולוגיות, הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות שיש בעקבות שימוש לא מאוזן בדיגיטל.
השפעות פסיכולוגיות
הצפייה המומשכת גוררת בעיות קשב וריכוז, בשל צפייה בתזזיתיות רבה עשויים להתפתח בעיות בקשב והריכוז של הילד, הגירויים הרבים אליהם הילד נחשף מקשים עליו להיות קשוב לגירויים פחות מעניינים. בנוסף, ניתן לחשוב על כך כמו "להתעורר מהר מחלום סוער" דמייני שמעירים אותך לאחר חלום רווי רגשות לשבת לשיחה שקטה ורגועה או לחילופין לכתוב עבודה שדורשת הרבה חשיבה. כך יכולים ילדים להרגיש כשאמא קוראת להם אחרי שהייה ארוכה מול מסך מרתק. בהמשך לכך מחקר מעמיק על ילדים בני 5 מצא כי צפייה מול מסכים של כ3 שעות ביום קשורה בהתפתחות של בעיות התנהגות כשנתיים אחר כך בגיל 7.
התמכרות, ההתמכרות יכולה להיות מוסברת הן מבחינה נוירולוגית והן מבחינה פסיכולוגית. בשל צפייה ממושכת במסך יש עליה בהפרשת חומר במוח הנקרא "דופמין". חומר זה אחראי על עוררות – עוררות הוא מצב נעים וחיוני, אולם כאשר הדופמין מופרש בצורה מוגברת הוא מייצר תלות של המוח בחומר זה, "והחיפוש" אחרי הריגוש המעורר מובן. החשש הוא שצפייה ממושכת במסכים במיוחד בגילאים צעירים עלולה לגרום לשינויים ארוכי טווח במוח ולהגיע עד מצב של התמכרות לדופמין כחומר מעורר. מיותר לציין שהדרך חזור מהתמכרות היא קשה וכואבת.
מהיבט פסיכולוגי נוסף ניתן לראות זאת כ"התמכרות להרגעה" ילד שהתרגל להרגע או לקבל את סיפוקיו החווייתיים באופן של צפייה במסך עשוי שלא לפתח ויסות רגשי בעצמו. ולהענות לגבולות החינוכיים והפסיכולוגיים וכמובן לחוות תסכול עז עד כדי התפרצויות זעם.
השפעות נוירולוגיות
פגשתי אמהות שסיפרו לי בהתלהבות "רכשתי משחקי מחשב מיוחדים שמפתחים את החשיבה" היה חשוב לי לבדוק, האם משחקי מחשב מפתחים את המוח? לא בהכרח. הפדרציה העולמית לנוירולוגיה דיווחה בשנת 2011 על מחקר יפני שמיפה את אזורי המוח של ילדים בזמן משחקי מחשב, ואת אזורי המוח של ילדים אשר ביצעו תרגילים מתמטיים פשוטים החוזרים על עצמם. נמצא שמשחקי המחשב יצרו פעילות מוחית רק באזורים הקשורים לראייה ולתנועה. לעומת זאת ביצוע פעולה מתמטית פשוטה יצרה פעילות בשתי האונות המוחיות הקדמיות, הקשורות ללמידה, לזיכרון ולרגשות החשובים להתנהגות חברתית. אם כן, משחקי מחשב עלולים דווקא לעכב את ההתפתחות של איזורי המוח האחראיים על למידה והתפתחות.
השפעות פיזיולוגיות
מחקרים מראים כי ישיבה מול מסכים מגבירה את הסיכונים להשמנת יתר. היא מונעת ממנו פעילות גופנית, ומעוררת צורך לאכול יותר, מפחיתה לנו את תשומת הלב על אופי המאכלים מה שגורר חוסר שובע. אכילה לא אפקטיבית שרוויה בשומנים. בנוסף נמצא קשר אפשרי לעליה בלחץ הדם ותחלואה של סוכרת אם בעקבות ההשמנה או אם . בעיות ראייה ישיבה של שעות מול המסך גורמת להתעייפות העיניים ולפגיעה בחדות הראייה, במיקוד, ביכולת הריכוז, בנוסף ישנו יובש וקוצר ראייה כל אלו עלולים לגרום לכאבי ראש מתמשכים. מי שעובדת על המחשב חשוב לדעת כי יש תוכנה מיוחדת שמייצרת תאורת מסך שונה, מה שמפחית את ההשלכות על הראייה. נתון חשוב מאוד קשור בכך שהשימוש במסכים מפחית את שעות השינה שלנו, בעת צפייה ממושכת על מסך מואר, ועוררות של המוח מחזקים את הריגוש ומקשים עלינו (או על הילד) להירדם. המוח זקוק להרגעות וכניסה ל"MOOD" של שינה מה שלא מתאפשר לאחר שהיה ממושכת מול מסכים. לכן מומלץ כשעתיים לפני השינה לא להחשף למסכים.
יכול להיות שקראת את הטור והוא הציק לך, "ומה עם הקושי הנפשי שלי כאמא להיות עם הילדים בבית כמעט שנה?!" ואת צודקת, אבל גם על המחירים של אפטר קורונה חשוב שנדבר עכשיו. ולו בשביל אמא אחת שמרגישה שהיא כן יכולה להפחית זמן מסך אני אשמח לתת לה כמה סיבות כאלו.
ולסיום טיפ לנו האימהות, לשאול את עצמינו על ההחלטה לתת זמן מסך לילדים "למה?". ככל שהמניע שלנו לתת לילדים "זמן מסך" יהיה מדויק יותר הוא אולי עשוי להזיק פחות. נשים לב להבחנה שיכולה להיות משמעותית : האם אני רוצה לתת להם "תעסוקה" או שאני מעוניינת בשעה של "שקט" לעצמי ולבית. המניע של תעסוקה מן הסתם יוביל אותנו לאפשר משהו ממוקד, לעומת זאת הצורך בשקט תעשייתי עלול להוביל אותנו להפחית גבולות בזמן המסך בעוד הילדים 'מתמכרים' למסך אנחנו 'מתמכרות' לשקט שעלול לעלות לנו ברעש בעוד כמה שנים.
רוצה להגיב לטור? נשמח לשמוע מה שיש לך להגיד בתגובות למטה
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
שלום. גם אני נגד מחשב, ורואה את התוצאות. אני עובדת עם מישהי חילונית שיש לה 2 בנות ומבחינתה שישבו כ-ל היום על המחשב זה לא מפריע לה! אותי זה הלחיץ… טוענים שזה גם גורם לסוג של אוטיזים אצל הילד הוא כבר פחות יוצר קשר עם הסביבה וכו'
אבל רציתי לשאול אם יש הבדל בין סרט שהיא ראתה כבר משלום כיתה א' ועד סבא הושע שאולי פעם בשבוע או אצל דודים אני לא חוסמת אותה. האם סרט שהיא רואה שוב ושוב זה פחות מזיק?
וגם לגבי הסרטות שלה עצמה, שהיא נהנית לראות את עצמה ב'סרט' האם זה בסדר או שזה גם נכלל בקגוריה של שעות מסך.
ב"ה לפעמים אני מוצאת את עצמי משכנעת אותה לשבת על סרט חצי שעה שאוכל להיות פנויה יותר והיא לא רוצה….