איזו ילדה היא הייתה? איך הגיעה לתפקיד הנוכחי שלה? למה תשובת הרב היממה אותה? מה השיר האהוב עליה והאם היא אוהבת כשניגשים להגיד לה שלום ברחוב? עטרה הפנר פותחת את כל הקלפים ונותנת לקוראות הצצה מרתקת לחיים של אישה במקצוע מרתק.
שלום, אני עטרה הפנר, מתגוררת בבית שמש ומנהלת בית הספר למחול ולהקת הנשים נשימה.
ספרי על עצמך
הייתי ילדה דיי מעופפת שחיה בעולם דמיון עשיר ומלאה בטונות של סקרנות לכיוונים שמעניינים אותי. בבית הספר ההורים שלי שמעו הרבה פעמים שאני לא ממצה את הפוטנציאל. לא חשבו שאולי קשה לי לשבת ולהקשיב כי יש לי הפרעת קשב, הרי לא הפרעתי בכיתה על בסיס קבוע, פשוט דיי ריחפתי. חקרתי וקראתי הרבה מאוד ספרים וידע שעניינו אותי ולא ממש למדתי, יותר נכון למדתי רק מה שעניין אותי, היסטוריה ,נביא ואנגלית – מקצועות שבהם הצטיינתי שם – וגם זה היה תלוי במורה אם היא ידעה להעביר שיעור מעניין …
כתחביב, הייתי יוצרת כוריאוגרפיות בלי לדעת שככה קוראים לזה. כילדה בית וגנית היינו הולכים לצפות בחיילים שהתאמנו לקראת הטקסים בהר הרצל, הייתי מחקה אותם ויוצרת תנועות משל עצמי.
נקודת השינוי בחיי הייתה כשפגשתי מחול מודרני מקצועי בפעם הראשונה בגיל 13. הרגשתי שנפתח לי צוהר לעולם מדהים. מצאתי אבידה שלא ידעתי שחיפשתי בכלל והחיים שלי השתנו. מרגע שהגעתי לריקוד, הסמינר והלימודים היו הנספח לקראת העולם האמיתי של המחול. הייתי יוצאת מהבית עם תיק לכיוון הסמינר, מחכה שהלימודים יסתיימו והולכת לרקוד. בזמני לא היו הרבה מקומות חרדים שאפשר היה ללמוד בהם, אבל ההורים שלי הבינו שמצאתי משהו שמחובר לנשמה שלי, שאני צריכה את זה, שזה חלק ממני ותמכו בי.
בתיכון, כשהריקוד תפס את הראש שלי, הוא הצליח לאפשר לי הצלחה בלימודים. אחרי שהוצאתי אנרגיה פיזית, הייתה לי היכולת ללמוד טוב ולהצליח ואז גם התפיסה שלי על עצמי השתנתה כי פתאום הציונים עלו ושלטתי בחומר הדבר הכי מדהים היה שהייתי לומדת קצת זמן ובריכוז ומוציאה ציונים גבוהים.
ואיך הגעת לעבודה הנוכחית שלך?
אני במקצוע כבר מגיל 18 וחצי, אז התחלתי ללמד. זו הייתה חוויה מאוד מרגשת. בעצם המפגש בין הבנות לבין מחול הוא משהו שעד היום מרגש אותי להעביר אותו ולראות איך אני מעניקה מתנה פשוט מדהימה לחיים לתלמידות. אני עושה את זה עד היום בבית הספר ואני יכולה להגיד שאני רואה את השינוי שקורה לכל בת שזה מה שהנפש שלה נמשכת אליו. אני רואה מה זה גורם לה ומוציא ממנה מעבר לדימוי העצמי של 'אני יכולה ומסוגלת', תחושת האחריות, הדיסיפלינה שמחול מעביר.
כשבית הספר היה יציב, קלטתי שלי אין מסגרת שאני עצמי יכולה לרקוד בה ולהופיע בה. לא הייתה מסגרת כזו בציבור החרדי. ידעתי שאני מאוד רוצה ליצור ולהופיע וזה לא יכול ללכת בד בבד עם בית הספר כי שם אני מנהלת ושם התפקיד שלי מוגדר אחרת – ללמד או ליצור עם הבנות, אבל זה לא מקום שאני מפתחת את עצמי. אז הקמתי את להקת נשימה.
המטרה של הלהקה וזה מה שהיא עושה עד היום זה לייצר תוכן איכותי לנשים ונערות. הלהקה מעלה על הבמה תוכן איכותי, מחול מודרני, איכותי, מקצועי, יצירות של לא פחות מ40 דקות. זו להקה שמוכרת על ידי משרד התרבות – בין הבודדות בארץ. אני היוצרת, המנהלת אומנותית של הלהקה וגם מופיעה כשאני מרגישה שאני יכולה. הלהקה תרמה הרבה מאוד לסיפוק האישי שלי. אני מרגישה שהציבור החרדי רוצה לצרוך תרבות ואומנות איכותית על רמה ולא מסתפק בפירורים שנתנו לו לאורך השנים. ללהקת נשימה יש נישה ייחודית – יכולת להביא לבמה רגעים אותנטיים ומרגשים מאורח החיים שלנו וגם לעשות את זה בצורה מקצועית. כל מי שהיתה בהופעות שלנו באה להגיד כמה זה ריגש אותה. יש בזה משהו איכותי ומקצועי שבאמת מפעים לראות את זה.
בעצם הפכתי להיות מנהלת בגיל דיי צעיר, בערך 22 וזה היה לקחת הרבה עול ואחריות וללמוד מהדרך. אז למדתי קורסים של ניהול וגם קלטתי שבתחומים של להחזיק צוות ויחסי אנוש וכאלה, ב"ה יש לי יכולות. אבל זה דורש הרבה. זה לא רק להיות רקדנית או יוצרת וזה לא רק לאהוב ללמד. זה יכולת הרבה יותר גדולה שכל שנה הופכים לטובים יותר ויותר.
בית הספר קיים כבר 13 שנה, כמספר שנות הנישואין שלי. זה ממש מטורף לפתוח כזוג צעיר שנשוי חודשים ספורים בית ספר למחול. זה בנה אותנו מאוד. בעלי שותף לגמרי. אני מנהלת אומנותית וכל מאחורי הקלעים היה על בעלי, שבלילה אחרי הכולל, דאג לטפל בכל הדברים הטכנים והניהוליים ואני יכולתי לפרוח ולהשקיע ברמה המקצועית והאומנותית וגם בבנות, והכי חשוב במשפחה שגדלה ברוך השם לאורך הדרך.
מה הכי מעניין במקצוע שלך?
מה שהכי מעניין אותי במקצוע שלי זה היצירה והמפגש של הבנות עם היצירה. גם אם אני אביא כוריאוגרפיה מוכנה, כל אדם שיעמוד מולי יעשה את זה בצורה האישית שלו למרות שהכלים והטכניקה זהים. זה היופי. המפגש הזה הוא רגע מדהים שבו חווים יצירה כמעט אלוקית. לי יש רעיון או מחשבה, אבל זה כמו ניסוי, אני לא יודעת מה יצא בסוף. כשפתאום נוצר משהו, זה כמו לברוא משהו. גם כשיש תקופות פחות כיפיות בניהול של העסק, כשאני חוזרת למקור של למה הגעתי לזה, זה נותן לי כוחות גם לשאר הדברים שאני פחות נהנית מהם.
מה הכי מאתגר ביומיום בעבודה?
אני הרבה פחות אוהבת להתעסק עם הדברים הטכניים כמו לעקוב אחרי דוחות , לדאוג לפרסום ,ולראות שהכל דופק או לנהל את המשרד. אני פחות נהנית להיות שם וכשיש לי מזכירה טובה אני יכולה לשחרר יותר. כך לדוגמה מאתגר אותי דברים סיזיפיים כמו לבחור תלבושות ולהחזיק בראש מיליון ואחד פרטים של ההופעה והצבעים, לדמיין את חולצות הבסיס ועוד ועוד. אני אוהבת להדריך את הצוות שלי, לבנות סיליבוס או להיכנס לפרויקט ברמה האומנוית ולבנות אותו שלב אחרי שלב ,ולראות איך הוא קורם עור וגידים והופך למשהו קיים,התהליך מרגש אותי לפעמים הרבה יותר מהתוצר
לכולנו יש רגעים של חולשה וכאב, האם גם לך? ואיך זה משתלב עם העבודה?
ודאי, בפן הפיזי לא היה לי קל ללמד בהיריונות ובאמת בהיריונות האחרונים, הפסקתי ללמד מוקדם יותר. הגוף כבר חסר אנרגיה.
בפן הרגשי-נפשי וגם כלכלי, הקורונה יצרה משבר מאוד גדול אצל כולם אבל בענף התרבות והאומנות בפרט. אחרי הקורונה הרגשתי שבית הספר על סף אבדון וצריך להיבנות הכל מחדש. היה לי רגע כזה שהרגשתי שאני לא בנויה לזה, שאין לי כוחות להתחיל הכל מאפס. ובהחלט חשבתי שאולי הגיע זמן לסגור, הלכנו לשאול שאלת רב. התשובה היממה אותי. והוא אמר לי לא להפסיק. הוא אמר שמקצועיות זה דבר חשוב, שלמה שאני מביאה יש ערך גדול למגזר החרדי לבנות, לנוער וגם לנשים שבהן אנחנו נוגעות. הופתעתי אבל הקשבתי לדבריו של הרב והנה, היום אנחנו כאן, חיות, נושמות ורוקדות.
איך הילדים והמשפחה מסביב מגיבים לעיסוק שלך?
המשפחה שלי תמיד תמכה בי גם כשזה לא היה מובן מאליו וגם לפני 20 שנה, כשבנות בגילי לא עשו דברים כאלה. הייתה תמיהה ושאלו מה אני אעשה עם המחול בהמשך ולמה אני משקיעה בזה, אבל לאט זה התהפך להערכה. האחיות והאחים שלי תמכו מאוד, מי שהתייצב להופעות ולעזרה היו המשפחות – שלי ושל בעלי. הייתה תמיכה מאוד מאוד חזקה. כך למשל, אחרי שילדתי את הבת הראשונה שלי וחזרתי לעבוד, אחותי היקרה הייתה הבייביסיטר הקבועה פעמיים בשבוע על בסיס קבוע!
מול הילדים שלי לפעמים נוצרים תאקלים מצחיקים. בבית זה נורמלי שאמא שלהם עובדת בעבודה יצירתית כי גם הם יצירתיים ובכלל, הם פשוט גדלו לתוך זה. מה שלא חשבתי זה שלפעמים זה יפגוש את הילדים שלי בחוץ. זה קרה כשהבת שלי הייתה בכיתה א' וקיבלתי טלפון מאחת המורות שסיפרה לי שהבת שלי מבלה עם תלמידות שלי בהפסקות ולא עם חברות שלה. זה קורה כשהבן שלי חוזר הביתה ומספר על חבר שאמר שאחותו אמרה על המורה למחול שהיא בעצם אני ואפילו בנסיעה באוטו עם בעלי, הם שומעים את שמה של אמא שלהם מוזכר בפרסומת להופעה. אין ספק שהם מופתעים ולכן ביקשו שאשתף אותם יותר בבית. אני עובדת על זה.
האם חשבת שתגיעי לכזו כמות של היכרות?
לא חשבתי שאני אגיע לרמה כזו של היכרות ברחוב. בתחילה, כשנשים היו ניגשות אלי להגיד שלום, הייתי נלחצת ומנסה להיזכר היכן נפגשנו. אחר כך היה נופל לי האסימון שהן מכירות אותי מהבמות וההופעות.
איך החוויה שפוגשים אותך וכולם מכירים אותך? איך היית רוצה שיתייחסו אלייך? או שיתעלמו ממך?
זה מרגש אותי שנשים מכירות אותי אבל הכי מרגש אותי כשהן מספרות לי מה נגע בהן וריגש אותן. זה פשוט משמח וזה מרגש לדעת שיצרתי אצל מישהי רגש חיובי, התחלת אצלו תהליך חשיבה או הענקתי להן חווית מחול שהן בחיים לא ראו ראו שנגעה בהם בעוצמות עמוקות.
בגלל זה אני לא רוצה שיתעלמו ממני או לא יגשו אלי. אני אוהבת לתקשר עם אנשים, בסוף זו היצירה שנולדת ממה שקורה סביבי וממה שאני חווה.
כמובן שבזמן מופע או ממש לפני ,זה פחות מתאים לנהל איתי שיחה כי הראש שלי לא שם אבל אחרי זה תמיד מפגש מרענן ומשמח.
מה החלום הבא קדימה?
את החלום הבא שלי אני עוד לא יכולה לחשוף, אבל הוא קיים וכתוב אפילו. יחד עם זאת, הנה שני רמזים: א. הוא לא רק מחול אלא משלב את אומנויות הבמה בכלל וב. המטרה היא שזה יגיע גם לקהל הגברי הבוגר ,וכן הנוער והבנים הצעירים שלנו שמגיע גם להם שפע אומנותי שמתאים כמובן לאורח החיים שלנו, מבחינתי אומנות היא בכלל לא מותרות, היא כמו מים קרים לנפש עייפה, היא נותנת כוחות ויוצרת שינוי מבורך באדם.
איזה טיפ היית נותנת לאישה שרוצה להצליח?
מי אני שאתן טיפים לנשים… אני מרגישה שאני חיה בחברה שכל אישה היא אישה עם עוצמה – מנהלות בתים ביד רמה, יוצאות לעבודה, חוזרות לעבודה במשמרת ב' בבית ועוד. יחד עם זאת, טיפ מאישה לאישה – לכל אישה חייב להיות את המקום שלה, משהו שמשמח אותה בפינה שלה. אם את אוהבת לרקוד, צאי לרקוד. אם את אוהבת לשיר, צאי לשיר. לא צריך הרבה, לא צריך להפוך את זה למקצוע. זה צריך להיות משהו קטן, אפשר של פעם בשבוע שהוא שלך כי אנחנו צריכות להתמלא ואי אפשר להיות רק בנתינה. אישה שמפנה לעצמה זמנים, דואגת לרגעים שיהיו הסיפוק שלה ובעיקר משתמשת ביצירתיות שלה משפיעה לטובה על כל הבית.
ונסיים עם הסודות שלך:
שיר אהוב?
בכל תקופה יש לי שיר אחר אהוב. כל תקופה אני עם שיר אחר וזמר אחר שאני אוהבת ומוצאת עומק אחר ביצירה שלו. בתקופה הזו אפשר להגיד שהשיר 'אורח חיים' של ישי ריבו חזר אלי. זה שיר שהתעסקתי איתו פעם ביצירה והמתיקות שלו באיך שהוא העביר את מתיקות התורה כל כך חזקה.
תחביב סודי?
התחביב הסודי שלי מהיום שגיליתי שמחול הוא כבר לא תחביב אלא מקצוע, זה תחום המשחק. למדתי כמה קורסים והתאהבתי בתחום. יש משהו נחמד בלהישאר בגזרת אומניות הבמה שאני טובה בהן, אבל ממקום אחר שהוא לא מקצוע אלא תחביב. זה בא לי יחסית בקלות ואפשר להגיד שזה דומה אבל מאוד שונה.
משפט שמלווה אותך?
זה משפט שמעתי מאבא שלי. 'בטח בה' ועשה טוב'. גם מה שיש לנו זה לא בגלל שמגיע לנו, זה בגלל שה' נתן לנו ברחמיו הרבים. אדם צריך לבטוח בקב"ה דבר ראשון בלי קשר להאם מגיע לי? כי גם מה שיש לו עד כה זה לא בגלל שהגיע לו .ועשה טוב מגיע מיד אחרי זה. שנזכה תמיד לעשות טוב
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
